שאלה
שלום.
אני לא יודעת מאיפה להתחיל.... אני בת 24 ילד בהליכי גרושים במהלך זה ליווה אותנו רב ופסיכולוג ששניהם הסכימו שהגירושים הם הפתרון הנכון..... מאז שהתחלתי את הגישור אני בלחצים עמוקים אני כל יום שומעת ומקבלת תגובות קשות על כך שאני יהיה גרושה..."גרושה עם ילד?"
"בעיה במגזר הדתי"... "אל תגורי בישוב".....
"אל תדאגי יש בחורים גרושים טובים"....
"יהיה לך קשה להתחתן" לא תמצאי משו טוב"...
אני לא מאמינה למשמע אוזניי.... אני מתגרשת מסיבות כל כך קשות.... איך? מה? אני צריכה להסתובב עם שלט שאני בסדר גמור אך לא שפר עליי מזלי???
אני בדיכאונות מאז שהתחיל התהליך אני מתביישת להסתובב ברחוב... אין לי בטחון בכלום... למה למה דווקא במגזר הדתי מצמיחים לגרושים קרניים?
כל כך התרחקות ובהלה... למה? אני מפחדת לנסות להקים בית חדש..... אני על סף ייאוש ....
למה הכל הפוך???????????
תשובה
שלום וברכה
המכתב שלך הוא ההזדמנות המכאיבה לומר דברים מפורשים וחד משמעיים: היזהרו בני אדם !
היזהרו מלהיכנס בדריסת רגל גסה לעולמו של השני ולומר דברים על חייו ועל הכרעותיו.
היזהרו מלאטום את עצמכם מכך שלא הכל מסתדר לפי המסגרת הפשוטה של החיים.
היזהרו מלקבוע סטיגמות על בני אדם ולומר כי אם אירע כך וכך בוודאי זה כך וכך.
היזהרו מלהכריע כי אם התחוללו גירושין שני הצדדים הם אנשים רעים.
היזהרו מלהתעלם מהקושי הגדול גם כך לחיות לבד ולגדל ילד.
ועוד ועוד.
איני צריך לומר שאין קרניים לאלה שהתגרשו, ופעמים שאין אפילו צד "אשם" בגירושין אלא הם לא עלו יפה, ושבגיל 24 לא מסתיימים החיים והאפשרויות להקים בית מחדש (גם עם ילד) פתוחות במלוא העוצמה. כמובן שקשה יותר וכמובן שזה לא פשוט – אבל אסור לו לעולם להיות הפוך, ובוודאי שאל תפחדי לנסות להקים בית מחדש.
בעזרת ד' תצליחי – ושמחינו בשמחות.