התמודדות בשליחות

שלום לך
תזכי לחזור בשלום ולהרבות תורה ואהבת ישראל ואהבת ארץ ישראל שם בניכר.

איסור 'נגיעה' הוא איסור תורה שניתן לומר עליו שהוא חסר מזל. כולנו מקפידים שלא לאכול טריפות ולשמור שבת וכד', וכאשר אנו מגיעים לאיסור זה אנו מסתבכים עם עצמנו. הסיבות לכך רבות ובינהם:
1. אין אנו מורגלים לכך מגיל צעיר. הילד בגיל 4-5 רואה כיצד בבית נזהרי מחילול שבת ואינו רואה נזהרים מאסור זה.
לכן אין אנו מחנכים לכך.
2. איסור זה "עומד" מול התאווה החזקה ביותר של האדם בימינו.
3. האיסור אינו נראה ולא בא לידי ביטוי בבית. אף אחד לא רואה כאשר השני נמנע ממשהו, כך גם כאן אין לנו דוגמא מהורינו גם בגיל גדול.
4. החברה המערבית שמסביבנו מרבה להראות את ההיפך. אם בעבר לא היו כל כך הרבה תמונות וכד' לא ניתן היה לראות דברים רבים שהיום הם בראש כל חוצות.
בכלל זה להרבות ולהדגיש כל מיני דברים שאפילו בעלי חיים אינם עושים ולהציג זאת כדרך לגיטימית לחיים.

לכן הצעתי אליך לראות זאת כאיסור כמו אכילת חזיר או חילול שבת ולא לחפש נימוקים.
{בגמרא במסכת חולין ילתא מלמדת אותנו שאין לאדם לומר שאי אפשר לאכול חזיר אלא יאמר שאפשר ואפשר והקב"ה אסר}

כל ניסיון שלך להסביר יגיע לאוזניים אטומות כיון שהייצרים של האדם אינם מאפשרים לו לפתוח את ליבו ולהקשיב בענין זה.

לגבי המציאות -
1. שכולם יבינו מהרגע הראשון שכמו שאת שומרת שבת כך אינך מסכימה שיגעו בך בנים.
אם יש "דתיים" אחרים, לצערנו כמו יש יהודים הנוסעים בשבת ויחד עם זאת מקיימים מצוות ישוב ארץ ישראל כך יש גם כאלו שאינם נוסעים בשבת אבל אינם מקפידים על איסור תורה זה. (בכלל טוב לא לענות בשם אחרים וגם לעזוב את הגישה ש'הכל או לא כלום' - לכל אחד מאיתנו יש נקודות חלשות שעליו לתקנם).
במפגשים רשמיים תגיעי תמיד עם שתי ידים 'תפוסות' (ספר וארנק או פלפון ותיק או כל דבר אחר - זה פותר חלק ניכר מהמצבים המביכים)

הכרתי מי שהקפידו על איסור מרגע שלמדו על כך, שנים לפני שהיתה כיפה על ראשם, החברה קלטה זאת מאד מהר. לכך הרבה יותר קל כי את כבר "מסווגת" כ'דתית'. כנערה כזו יש לך כל מיני מנהגים משונים כמו אוכל כשר וכד'.

סיכום
לדעתי לא לענות, ובדאי לא לעסוק בזה כעיסוק עיקרי אלא כמו שאוכלים כשר כך שומרים על איסורי "לא תקרב".
אני חושש שעומדים בפניך אתגרים הרבה יותר גדולים וחשובים - שיהיה לך בהצלחה
דוד לוי
098987548
davilevi@netvision.net.il
אני