שאלה
שלום כבוד הרב,
ראשית אקדים ואודה לרב על תשובותיו שתמיד מחזקות אותי ומאירות לי זווית שונה להתבונן דרכה על הקשיים.
רציתי להתייעץ עם הרב בעניין הבא:
אני בוגרת אולפנא ומדרשה ועובדת כרגע במקום בו סביבת העבודה שלי מורכבת ברובה מאנשים שאינם שומרי תורה ומצוות.
באופן טבעי עולים לעיתים דיונים קלים בנושאי יהדות במסגרתם מושמעות דעות והערות קצת צורמות לאוזן, בלשון המעטה.
בכל פעם שעולה דיון מעין זה אני חשה שמצופה ממני לומר את דברי ו'לייצג' נאמנה את הדרך בה אני הולכת. (המילה מצופה מתייחסת לקב"ה, ולא לעובדים במשרד).
העניין הוא שלא תמיד אני יודעת מה נכון להגיב לכל הערה שעולה, או כיצד להתנהג במהלך דיון שמוסט למקום שמתייחס לאנשים שומרי תו"מ בצורה שאינה מכבדת. אז לעיתים אני שותקת ולעיתים מגיבה, ומתפללת שתגובתי הייתה במקום ולא גרמה לנזק.
ההתמודדות היומיומית הזו מאוד מעיקה עלי, בכל יום אני מתפללת לקב"ה שישים לי את המלים הנכונות בפה ויתן לי את הבינה לדעת מתי
לשתוק.
זו השקפה אולי מעט תמימה, אבל אני מאמינה שיש אידאל בלצמוח במקום שבונה בך בסיס טוב, ואיתו לצאת לעולם ולהיות שגרירה נאמנה לדרכו של הקב"ה. חשבתי שבתור בוגרת אולפנא ומדרשה, שלמדה באוניברסיטה דתית וגדלה ובנתה את עצמה בבית דתי וערכי, אעשה קצת נחת לקב"ה כשאצא מהחממה שלי, אבל אני לא יודעת אם זה המצב, ואם הוא לא "מתחרט" שהביא אותי למקום בו אני נמצאת.
אודה מאוד לעצתו של הרב...
תשובה
שלום וברה
מצטער על האיחור בתשובה. אני מצוי בעומס
לגבי השאלה. הדרך המרכזית כיום ליצור השפעה על סביבתך אינה על ידי ויכוחים ואפילו לא דיבורים אלא על ידי מציאות חיים. כאשר את מתנהלת באופן אישי בצורה נכונה הדבר משפיע באופן תת-הכרתי (או יותר נכון על-הכרתי) יותר מכל דיבור. אין זה סותר כמובן שבמקום שאת יכולה בצורה נעימה ונוחה להעיר הערה יש לכך מקום אולם זה לא העיקר.
איני יודע בדיוק היכן את עובדת ומה תפקידך, אולם אם החלטת מתוך שיקול דעת והתחשבות בהלכה - אז בוודאי שהקב"ה מרוצה מהיכן שאת נמצאת. ואת צריכה להמשיך כפי שאני מבין שאת עושה - לעבוד עבודה יצרנית למענך ולמען החברה הישראלית ולקדש שם שמים בכך שרואים בחורה סולידית, צנועה, פרודוקטיבית, לא מתלהמת, שפעולת כמיטב יכולתה לעשות את החיים שלה ושל כולנו לטובים יותר. את עוד תראי שהדברים בעז"ה גם יגיעו לידי השפעה גלויה.
בהצלחה רבה חגי