שאלה
שלום,
בימים הקרובים בעז"ה אני עומדת להתארס.
סביבי האנשים יתרגשו וגם אני מאוד מתרגשת, אבל אני לא מביעה את ההתרגשות שלי בהתלהבות ובבכי.. כמו רוב האנשים.
ולכן זה נראה שאני לא מתרגשת, אני חושבת שההתרגשות גורמת לי להיות יותר מופנמת ולהתרגש עם עצמי לבד.
אני מאוד רוצה להקרין את זה החוצה, ובאמת לא מצליחה לעבוד על עצמי.
וככה תמיד היה לי, לעולם לא בכיתי ליד אנשים, תמיד מפנימה את הרגשות לא בכוונה.
אני מרגישה שזה יפגע בסביבה אם יראו אותי ככה, טיפה אפאתי..
ודווקא באירוע הכי משמח בחיי.... ומפחדת שגם בחתונה אהיה ככה (אפילו שזה האירוע הכי מרגש. אני מודעת לתכונה הזאת שבי)
תודה רבה
תשובה
מזל טוב, זה נפלא.
טוב עצה שתשמע לך דבילית.
את נרגשת, על פי דבריך. תתאמני להראות כזאת.
תעמדי מול הראי ותחייכי.
להתאמן בלחייך????? כן.
תתאמני להיות זוהרת.
וכתפגשי אנשים, תעצרי רגע אחד לפני שאת נכנסת אליהם לבית/לפגישה, תכניסי לראשך שאת צריכה לבטא בצורה החיצונית שלך חיוך ואושר, ותחייכי.
שינוי העולם החיצוני משפיע גם על הפנימיות.
מעבר לזאת. הבחור איתו את מתחתנת זקוק לראות את האושר שלך, ההורים שלך זקוקים לזה. זה חסד גדול שאת יכולה לעשות להם.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם