שאלה
שלום לכבוד הרב!
אני בת 22 ואני נפגשת עם בחור בן 25. נפגשנו כתשע פעמים.פגישות ארוכות. יש לנו שפה משותפת, שאיפות דומות והרגשה כי הצד השני מאוד מיוחד.
עם זאת, אנחנו מרגישים כי"זה לא זה". אין משיכה פנימית, או שמחה שמלווה את הקשר הזה. לשננו יש דברים שקצת מפריעים. הוא מחפש בחורה שנראית קצת אחרת, וגם אני. הוא מחפש בחורה עם יותר חוש הומור, ואני מחפשת בחור קצת יותר רציני. שאלתנו- האם לוותר על העיניין, או לתת לזמן לעשות את שלו?קשה לנו להחליט כי אנחנו מאוד מעריכים אחד את השניה כאנשים טובים באמת.
אנחנו לא רוצים להמשיך הרבה כי אנחנו נקשרים רגשית.
תודה לרב, על זמנו, ותשובותיו.בציפיה לגאולה השלמה.
טל
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
יש לתת לזמן לעשות את שלו.
ויש לתת עוד זמן לקשר הזה.
יש פעמים שקשר צריך להבשיל ולהתבשל ולהתרקם .הרי כל צד מגיע אל הפגישה שהוא עדיין [שבוי] בחלום של אביר החלומות.
ובמשך זמן עם ההכירות ועם העמקה באישיות של הצד השני לומדים לדעת כי חלומות מתפוגגים ותופסים את מקומם המציאות הריאלית של כאן ועכשיו.
על כן ,מהנתונים שמופיעים בשאלה נראה שיש בסיס טוב להמשיך.אל תקטעו את זה בגלל חלומות של [רצוי] אלא תבחנו לפי [המצוי.]
האם את מרגישה שאת יכולה לחיות לצידו של בחור זה ולאהוב אותו? זו שאלה שגם הוא צריך לשאול את עצמו.
כמו כן תשאלו את עצמכם האם הדברים שבגללם אתם חושבים על אי התאמה ,האם אכן הם נכונים או שמא יש סיכוי לשינוי או[ סיכוי להרגל ולקבלה של הצד השני כפי שהוא.]כי במשך הזמן מתרגלים לחיות לצד אדם שאוהבים ומעריכים אפילו אם יש (וחייב להיות )מספר דברים שלא כל כך אוהבים.
השאלה היא מה הם ומה המשקל שאת מייחסת להם.ועד כמה את מוכנה להתפשר בגללם.
בהצלחה,ויהי רצון שתבשרו לנו בשרות טובות בקרוב.
עוזיאל
.