שאלה
לכבוד הרב שלום וברכה!
אני כמעט בת 17 ומהרהרת לגבי העתיד שלי הרבה. לא במובן השחצני-אני יודעת שאני בוגרת לגילי, אומרים לי את זה מאז ומתמיד וגם אני מרגישה ככה הרבה זמן, ולכן אני מהרהרת לגבי העתיד שלי הרבה.
כלומר, למשל לא הייתי בקשר עם בנים כדי "להעביר את הזמן" כיוון שזה קשר ללא עתיד וטעם.
אבל בתקופה האחרונה אני מרגישה שמישהו שאני יכולה להכיר בתקופה הקרובה יכול מאוד להיות חלק מהעתיד שלי. אני לא מתכוונת שאני מחפשת לעצמי חתן, אלא שאני לא פוסלת לחלוטין קשר עם מישהו שלדעתי יכול להיות השותף שלי לחיים בעוד שנה/שנתיים.
וכאן באה השאלה שלי-
אני מאוד מאמינה שקשרים עם בנים בגיל ההתבגרות לא טובים ברוב המקרים (אצלנו בסניף בנ"ע למשל התחתנו הרבה זוגות ש"נוצרו" בגיל 15!!! וחצי מהמדריכים שלי מכיתה ד' כבר נשואים עם ילדים ברוך ה' וכולם דתיים, חזקים ולומדים בישיבות גבוהות!).
לאחרונה הכרתי בחור שגדול ממני בשנה, הוא לומד בישיבה ברמת הגולן, בחור טוב, מנומס, עדין, כנה. הוא נחמד אליי ודואג לי ונותן לי הרגשה טובה בקשר ליחסים בינינו.
ורציתי לשאול את הרב מה דעתו, האם כדאי לפתח את הקשר הזה.
שוב, אני רוצה להבהיר, אני לא רוצה חבר כדי להעביר את הזמן ואני שוקלת בכובד ראש קשרים עם בנים (בעיקר כשאני פעילה בחבריא ב' של סניף מעורב.)
תודה רבה מראש!
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
אני קורא בין השורות ומבין שאכן את בוגרת וחושבת ישר . את מבינה שכדי לבנות את ביתך על יסודות איתנים
את צריכה ללמוד ולהתחזק . הרשי לי גם להזכיר לך שגם הבחור צריך לבסס את אישיותו כדי המשפחה כולה תעמוד ברוחות הסערה התרבותיים חברתיים הללו במדינה וכדי שפשוט תדעו איך להנהיג את ביתכם הן מבחינה הלכתית והן מבחינה אישית ,יש הרבה הרבה מה להתכונן ,מפחידה אותי העובדה שלכל תחום בחיים אדם רוצה להתקבל אליו נדרשת תעודה ורק לדבר המשמעותי ביותר לא מחפשים תעודה וזה להיות הורים .לדעת לחנך ,ולבנות משפחה .
תסיקי את המסקנות ובהצלחה .