שאלה
שלום הרב. אני בחורה דתית חוזרת התשובה ברוך השם. אני כל כך מאושרת ואוהבת את הקדוש ברוך הוא על שריחם עליי וקירב אותי אליו וחשף אותי לאמת הטהורה, אך לפעמים עולים בי זיכרונות מאיך שהייתי פעם, בתי הספר החילוניים, הלבוש. הצבא .יוצא לי לצער על זה שלא גדלתי בבית דתי וחונכתי לשמירת נגיעה וצניעות ולמדתי תורה והלכה, שנתוני הפתיחה שלי לא היו כמו שהייתי רוצה. שיהיה ברור שאני אוהבת ומעריכה את הורי ומוקירה להם תודה מעומק ליבי ומודה להם על הכל.
השאלה שלי היא איך מתייחסים לעבר? איך משאירים הכל מאחור וממשיכים האלה אל עולם הטוב והאמת? אני רואה רבנים ורבניות שבלי שום פחד מדברים על מה שהיו פעם בכזאת חופשיות ואהבה והבנה. הלוואי עליי.
תודה מראש הרב.
תשובה
שלום
בכל עת שאת חושבת על עברך, שימי בפנייך את דמותו של רבי עקיבא, אבי תורה שבעל פה.
ר"ע היה עם הארץ, ומהתהומות בהם היה ידע להתרומם לאט ובעקביות עד שהיה גדול התנאים. גם נשמתך יש בה ניצוץ מנשמתו האדירה של ר"ע, גם לך יש את היכולות להתרומם מעלה עד השיא הרוחני, דוקא מהתהומות בהם היית בעבר.
הקב"ה שם אותך בת להורים מסויימים, ולמציאות מסויימת. לכך נולדת, וזה אינו באחריותך. לכן בשלב המוקדם בחייך בו המשכת את דרכי ההורים, בזה אין להתמקד וזה אינו העיקר שכן לא בהכרעתך החופשית זה היה. אך ההמשך של חייך הבוגרים, בהם הכרעת להיות יראת שמים ושומרת מצוות- זהו עיקר החיים, וזוהי אישיותך שבנית לך.
חיזקי ואימצי, התגאי בפני עצמך בכך שמתהום החילוניות נסקת לשמי התורה, ושמחי בד'.
בהצלחה