שאלה
כבוד הרב שלום.
1. האם זה נכון שאדם וחוה בגן עדן, היו צמחונים ולא אכלו מן החי?
2. מדוע בתורה יש כ"כ הרבה התעסקות עם קורבנות? שהרי מה כ"כ טוב בלהרוג חיות? האם לא היה יותר טוב לכפר על חטאים עלידי תרומות ועבודות שירות לתועלת הציבור?
בתפילות, יש את העניין של "חדש ימינו כקדם" ואני לא אומרת את זה בלב שלם, רק בגלל עניין הקורבנות. לדעתי זה פשוט איום ונורא העניין של הרג החיות.
3. שמעתי שהיו רבנים שהיו צמחונים ולא אכלו בשר ודגים, האם זה נכון ואם כן, אתה יכול לתת לי מספר שמות?
האם בגאולה ובתחיית המתים, האם יפסק עניין הצורך של לאכול בשר???
מאוד קשה לי הדבר לאכול משהוא שהיה חי ונושם.
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
1)נכון.
2)אני מעתיק לך את הסברו של הרמב"ם מספר מורה הנבוכים חלק שלישי פרק מו
**קראי בנחת ולאט לאט.
**קראי לפחות פעמיים.
"המצות אשר כלל אותם הכלל העשתי עשר, הם אשר ספרנום בשאר ספר עבודה ובספר קרבנות, וכבר זכרנו תועלתם בכלל. ועתה אתחיל לתת טעם כל אחת ואחת לפי השגתי, ואומר כי כבר אמרה התורה כפי מה שפירש אונקלוס שהמצריים היו עובדים מזל טלה, מפני זה היו אוסרים לשחוט הצאן, והיו מואסים רועי צאן, אמר הן נזבח את תועבת מצרים, וכן היו כתות מן הצאב"ה עובדים לשדים, והיו חושבים שהם ישובו בצורת העזים, ולזה היו קוראים לשדים שעירים, וכבר התפשט הדעת הזה מאד, ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זובחים, ולזה היו אוסרים הכתות ההם ג"כ אכילת העזים, אבל שחיטת הבקר כמעט שהיו מואסים אותו רוב עובדי ע"ז, וכלם היו מגדילים זה המין מאד, ולזה תמצא אנשי הודו עד היום לא ישחטו הבקר כלל, ואפילו בארצות אשר ישחטו שאר מיני בעלי חיים. ובעבור שימחה זכר אלו הדעות אשר אינם אמתיות, צונו להקריב אלו השלשה מינים לבד, מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם, עד שיהיה המעשה אשר חשבוהו תכלית המרי, בו יתקרבו אל השם, ובמעשה ההוא יכופרו העונות. כן מרפאים הדעות הרעות אשר הם חליי הנפש האנושי, בהפך אשר בקצה האחרון. ומפני זאת הכונה בעצמה צונו לשחוט כבש בפסח ולהזות דמו במצרים על השערים מחוץ, לנקות עצמנו מן הדעות ההם ולפרסם שכנגדם, ולהביא להאמין שהמעשה אשר תחשבו בו שהוא סבה ממיתה, הוא המציל מן המות, ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף, גמול פרסום העבודה בעשות כל מה שהיו מרחיקין אותו עובדי ע"ז, זהו הטעם בבחירת השלש המינין האלה לבד לקרבן, מחובר אל היות אלו השלשת מינין ג"כ נמצאים מאד, ולא כמעשה עובדי ע"ז שהיו מקריבים האריות והדובים והבהמות המדבריות כמו שזכר בטמט"ם, ומפני שרוב בני אדם לא היו יכולים להקריב בהמה, צוה להקריב קרבן ג"כ ממין העוף, מן הנמצא בארץ ישראל יותר, ומן הנאה והקל למוצאו, והם תורים ובני יונה, ומי שלא תמצא ידו די העוף, יקריב לחם עשוי באי זה מין שיהיה ממעשה הלחם המפורסם בזמנים ההם, אם מאפה תנור, או מאפה מחבת, או מאפה מרחשת, ומי שיכבד עליו הלחם האפוי יקריב סולת, וזה כלו למי שירצה. ואחר כן באר לנו שזה המין מן העבודה ר"ל הקרבנות, אם לא נעשהו כלל אין חטא עלינו כלל, אמר וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא. ומפני שעובדי ע"ז לא היו מקריבים לחם, אלא שאור, והיו בוחרים להקריב הענינים המתוקים ומלכלכים קרבניהם בדבש, כמו שהוא מפורסם בספרים אשר ספרתי לך, וכן לא תמצא בדבר מקרבנותם מלח, מפני זה הזהיר השם מהקריב כל שאור וכל דבש, וצוה בהתמדת המלח על כל קרבנך תקריב מלח. וצוה להיות הקרבנות כולם תמימים על הטוב שבעניניהם, שלא יבא להקל בקרבן ולבזות במה שהקריבו לשמו יתעלה, "
3)גם מי שלא רוצה לאכול בשר ודגים. חייב לפחות בשבת ויו"ט לאכול.עד כי נבוא אל הגאולה השלמה והכל יעלה בדרגה ואפילו הבגדים והנעליים לא יהיו מעור של בעלי חיים.מצווה זו של אכילת בשר היא מטעם שמחה וכמו שנפסק להלכה בשולחן ערוך או"ח סימן תקכט' ובמג"א שם סעיף קטן ג'
עייני עוד ב:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=12603
בברכה,
עוזיאל