התחרטתי, אני רוצה חבר...

שלום חמודה.
הסיבות שחשבת והגעת איתן למסקנה בעבר עדיין קיימות. כלומר היה לך קל להחזיק בדעות האלו כל עוד לא הכרת מישהו והיה ממש בהחלטה שלך. פתאום כשיש אתגר לעמוד בו, כי ההחלטה שלך פוגשת את המציאות, פתאום זה כבר לא כל כך קל, פתאום יש ספקות במהות ההחלטה...
נסי להזכר למה החלטת את זה מההתחלה, הן היו לך סיבות מוצקות. זה לא חוכמה לקבל על עצמך דברים כל עוד הם לא אפשרות אמיתית, התמודדות אמיתית עם המציאות, וברגע שההחלטה פוגשת את המציאות היא נמסה.

כעת כשאת והוא קרובים ממילא תפגשו באירועים משפחתיים ותוכלי לשמור על השלהבת של הקשר, אבל פה יש סיכון כפול: מה יקרה אם הקשר לא יעלה יפה אבל עדיין תיאלצו להשאר קרובי משפחה?
לכן אני מציעה לדחות את ההחלטות והעניינים לשלב שהוא אמיתי, שהבחירה בקשר תהיה דו כיוונית ומשמעותית ולא של גיל 16 גם כי החלטת בעבר מסיבות נכונות וחשובות, גם כי [רוב] הקשרים של הגיל הזה אינם שורדים לנישואין וחבל שתגיעי למקומות שלא תרצי להגיע אליהן ותתחרטי על מעשיך, והן בגלל הקשר הכפוי ביניכם לעתיד.

אני מקווה שעניתי על שאלתך. תמיד ניתן לפנות שוב אם תרצי בכך.
רק טוב,
שלומציון