שאלה
שלום רב,
אני משמש כגבאי בבית הכנסת.
בבית הכנסת שלנו קורה שבשבת בבוקר בשעת התחלת התפילה (8:30) אין מניין.
האם עלינו להתחיל להתפלל בשעה היעודה (מתחילים ב"הודו") או לדחות את תחילת התפילה עד שיהיה מניין?
בהנחה שלא דוחים את תחילת התפילה ומתחילים בזמן, האם יש מקום בפסוקי דזמרה שבו ניתן לעשות הפסקה כדי שמחוייבי הקדיש יוכלו להגיד את הקדיש ש"פספסו"?
תשובה
שלום וברכה
יש בנושא זה מנהגים שונים, ואכתוב את דעתי.
א. את התפילה יש להתחיל בזמן. זה חלק מכבודה של התפילה, ולא התפילה היא שצריכה להמתין למאחרים לבוא.
ב. אין להפסיק בפסוקי דזמרא כדי שהאבלים יאמרו קדיש. הקדיש הוא הבסיס, ולאבלים ניתנה הזכות לומר אותו, אולם לא הם הכתובת.
כל זה הוא כמובן בדיעבד. הדבר הנכון ביותר הוא לכנס את המתפללים, אולי לפני הימים הנוראים, ולקבל הכרעה קהילתית כי התפילה תתחיל בזמן (ובהזדמנות זו - מאבק בדיבורים, בקריאת עלוני פרשת שבוע וכדו') לכבודה של התפילה, וגם מצד בין אדם לחברו כלפי האבלים ותחושותיהם.
כל טוב