שאלה
שלום רב ושבוע טוב,
אני בן 24, במקור מרעננה, כרגע סטודנט שנה א' באוניברסיטה העברית בירושלים.
שאלה לי אליך היות ובתקופה האחרונה אני חי במעט בלבול.
אני גדלתי כחילוני אם כי לא גמור - קידוש, חגים בבתי כנסת ואמונה בקיומו הקב"ה.
משפחתי הלא גרעינית, הרחבה יותר, הינה דתית כך שאין החיבור זר לי כלל וכלל.
בחודשים האחרונים, יותר נכון מאז הגעתי לירושלים ללמוד בה, חלה בי התחזקות דתית. אני קורא כל בוקר מזה חודשיים וחצי תהילים וכעת אתחיל גם להניח תפילין - כל זאת לפי הרגשה אישית.
אני חייב להודות כי הרגשה זו מוזרה לי, או יותר נכון חדשה לי היות ומעולם לא חשתי בה בצורה כזו.
יותר משאני נרגש, אני מבולבל.
אינני יודע האם אני לקראת חזרה לגמרי בתשובה, או רק רוצה יותר לגעת וללמוד בנושאי תורה.
אני מרגיש שעליי לדבר עם מישהו בכדי לדעת לאן לפנות ומה הצעד הבא שראוי לי לעשות, בכדי לבחון ולדעת לאן באמת מועדות פניי.
אני יודע שהנושא אולי נשמע די קשה לפורום זה, ואני מקווה שכאן אכן מקום השאלה, אך אודה לכל דעה בנושא.
בברכת שבוע טוב ובתודה מראש.
תשובה
שלום וברכה
במבט שני על מה שאתה מתאר – מדובר בדבר מה שהוא טבעי ביותר. מרגש. מבלבל.
אין בכך כל דבר שהוא מוזר. הוא מיוחד – אולם לא מוזר.
אתה נפגש עם דבר חדש לחלוטין – הן בתוך עצמך, והן מחוצה לך ומחוץ לעולם, ואתה עובר טלטלה עזה.
דווקא המקום שאתה נמצא בו מאפשר לך עדיין לא להיכנס להגדרות כמו "חוזר בתשובה" או "רוצה ללמוד תורה". הוא מאפשר לך לומר את מה שבדיוק עובר עליך: אני נפגש עם משהו חדש, מתחזק ומחזק את הקשר עם הדבר החדש הזה, ובוחן את דרכי.
דווקא בירושלים יש הרבה מאוד אפשרויות הפתוחות לפניך.
נראה לי כי הצעדים הבאים ובחינת ההתקדמות היא בשני מישורים. במישור החברתי למצוא חבר טוב מבית דתי שישמח ללוות אותך בלי להלחיץ בדרכך, כיוון שהרבה מאוד מהדברים קשורים גם בתרבות חיים ובפרקטיקה מעשית, ולא רק בלימוד ובפילוסופיה. הדבר השני הוא אכן למצוא מסגרת מסוימת ללימוד (אפילו בהר הצופים יש מסגרות שונות לחברותות ולשיעורים בבית כנסת הכט שבקמפוס), וליהנות מתחושת השיטוט המחודשת.
כל טוב, ואשמח לעזור לך ככל שאוכל