שאלה
שלום,
אני בן 21 בצבא, מגדיר את עצמי כדתי, אבל לא מרגיש כך בכלל.
נולדתי למשפחה דתיה וחייתי באורח חיים דתי.
אבל אף פעם לא הצלחתי ללמוד כמו שאר האנשים מסביבי, כנער לא הלכתי לישיבה אלא למדתי בתיכון דתי, אחרי הלימודים הלכתי למכינה אבל לא הצלחתי להתמיד ופרשתי באמצע.
ועכשיו בצבא אני רק מרגיש שאני יורד ויורד ויורד...
ששואלים שאלות על דת אני לא יודע איפה לקבור את עצמי מכיוון שאני לא יודע לענות, ואז כל האנשים מסביבי שלא דתיים אומרים "דתי בלאי"...
אני ממש רוצה לצאת מהמצב הזה, אולי ללכת ללמוד באיזה ישיבה, אבל אני מפחד ששוב הכל יחזור על עצמו ואני לא אצליח.
אני חייב לטפל בזה במיידי.
אשמח לעצות, עזרה, פתרונות!
תשובה
שלום וברכה
אני מבין היטב את המציאות בה אתה נמצא.
זו מציאות שיכולה להיות מייאשת מאוד, אולם יש בה גם הזדמנות וסיכוי.
הסיכוי הוא העובדה שאתה חש עתה ביתר שאת את הצורך ואת הרצון שלך להתקדם מבחינה רוחנית, והדבר פותח אפשרויות רבות.
אני מציע לך להתחיל בשני כיוונים:
א. להתחיל דווקא בענייני בין אדם לחבירו. תפסיק להיות דתי "בלאי" בעניינים אלה, ותלמד לדוגמה כל יום שתי הלכות מספר שמירת הלשון או משהו כזה, ואז תתקדם בזה. הדבר ישנה גם את התחושה שלך, כי הוא יטמיע בך את העובדה שאתה מתקדם, וגם את התדמית שלך בעיני הבריות, שיראו שיש דברים שאתה שומר דווקא בשל העובדה שאתה מאמין, ומקפיד בהם.
ב. תתחיל ללמוד כבר עכשיו את "ספר התודעה". ספר זה ייתן לך מפתח להכיר את סדר השנה היהודי, ויהיה לך ידע בתחום החגים, דבר שיאפשר לך לענות לפחות על חלק מהשאלות שמופנות אליך.
לאחר שתשתחרר, לך לאחד המוסדות של ישיבה לאחר צבא. זה יתאים לך יותר ממכינה.
כל טוב