שאלה
שלום רב
בשבועות האחרונים אני עובר תהליך של התחזקות בעבודת ה' ,אני מרגיש ב"ה טוב ושלם עם עצמי אך אני מוצא את עצמי כל היום מוטרד מהתהליך הנ"ל ואפילו באיזשהוא מקום קצת איבדתי את שמחת החיים .האם זה מצב טבעי? אני משלב עוד דברים בחיים-לימודים אקדמאיים,עבודה-כך שאני לא יכול ל'בזבז' את זמני במחשבות והרהורים כל היום.
לתשובתך אודה
תשובה
שלום וברכה
השאלה שאתה מאלה היא שאלה שגרתית מאוד.
התחזקות בעבודת ד' הולכת לשני כיוונים. כיוון אחד מעצים את האישיות, בשל העובדה שאין אנו פוגשים את המציאות החושית בלבד, אלא פוגשים את ריבונו של עולם, ועל ידי כך מרחיבים את הנשמה ואת העוצמות הגדולות שיש בה. כל מפגש הוא מפגש מעשיר.
מצד שני, הדבר מחייב נסיגה מסוימת, כדי שריבונו של עולם יוכל להיכנס לתוך האישיות העצמית. הנסיגה עצמה יש בה ממד מסוים שגורם עצב ולעיתים גורם לאיבוד השמחה.
כשמודעים לכך עושים שני דברים. ראשית, מעצימים את המפגש המאדיר והמגדיל את הנפש, והופכים את האמונה לעוצמה גדולה. שנית, יודעים שכך קורה פעמים רבות בתחילת ההתחזקות בעבודת ד', ולאחר מכן במשך הזמן למדים שגם בנסיגה המסוימת יש עונג, וגם בפינוי החלל הפנימי לקב"ה יש דבר מה ענוותני מאוד המעצים את הנפש מהכיוון ההפוך.
בדרך כפולה זו החוויה שאתה מתאר הופכת פעמים רבות לחוויה שונה לחלוטין.
כל טוב
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם