התורה לא מוסרית?

בס"ד
שלום לך יפעה
קראתי את שאלותיך כמה וכמה פעמים ולפני שאני מתייחס אל הדברים אחד לאחד, ברצוני להעיר הערה כללית.

צריך לדעת שה´ שברא אותנו הוא זה שברא בנו את רגש המוסר, לכן לא יכול להיות שהמוסר הטבוע בנו יהיה סותר את המוסר של התורה. וידיעה זו היא הכרחית, שהרי ה´ ברא אותנו עם כל התכונות, ואם אנו מאמינים באמת שה´ ברא אותנו, ממילא גם כל התכונות הם ממנו ית´ ולכן צריך לדעת שלא יכול להיות שתכונות שה´ יתן בנו, במיוחד תכונות כל כך בסיסיות יסתרו את ההדרכה שהוא נתן לנו, שהרי כיצד אפשר להבין שה´ בורא אותנו ומדריך אותנו בדבר שסותר את כל מהותנו?
לכן הדרך החשובה ביותר היא לדעת שכאשר אנו פוגשים דברים שהם לא מסתדרים עם הרגש המוסרי שלנו, אין זה אומר שודאי הרגש שלנו הוא זה שצודק אלא לדעת שיש כאן דברים שאמורים לרומם אונו אל רמה אחרת, לרומם אותנו אל מוסר גבוה יותר ומפותח יותר עם גבולות נכונים יותר. ולפעמים ה'סתירה' נובעת מכך שלא הבנו נכון את התורה.
כך מסביר הרב קוק זצ"ל בספרו אורות הקודש בענין היחס בין מוסר החול (שהוא המוסר הטבעי שיש בנו) לבין מוסר הקודש (המוסר הנובע מהתורה). שחשוב לדעת שמוסר התורה מבוסס על מוסר הקודש, אך הוא גם לפעמים מישר אותו וגם הוא מעלה אותו אל דרגה אחרת, אל רמה שהמוסר הטבעי איננו יכול לקלוט.

לכן חשוב ביותר כאשר מתחילים לברר את היחס בין המוסר של החול לבין המוסר של הקודש, שהיסוד החשוב ביותר הוא ענוה. לדעת שאנו מוגבלים, שגם דברים שנראים לנו פשוטים ומוסריים כל כך, זה לא אומר שאנו לא צריכים להתקדם בהם, להתעלות בהם, אלא צריך ענוה אמיתית לדעת את מקומנו ואת רמתנו, ולדעת לבחון את הדברים.

חשוב מאד לדעת את גדלותה של התורה, שאנו אנושיים והתורה אלוקית, התורה היא אחד הדברים החשובים ביותר בכל המציאות וממילא כל דבר בה הוא אלוקי וחשוב לנו. אמנם לפעמים אנו לא מבינים זאת, לפעמים הדברים לא מסתדרים לפי ההבנה שלנו או לפי ההרגשה שלנו, ולכן אם אנו באמת מאמינים שהתורה היא האמת, והיא לא יכולה לסתור אותנו, ממילא צריך לקחת את כל תכונת הענוה שיש בנו, ולברר באמת במה אנו לא צודקים, מה חסר לנו ומה גורם לנו שאנו לא נוכל להתקשר אל האמת האלוקית ואל המוסר האלוקי? אלא שלפעמים הדברים שחשבנו שהם תורה הם באמת טעות ודברים לא נכונים, ולפעמים הדברים שאנו חושבים אותם למוסריים באמת הם לא המוסר הנכון, שאנו מתחילים משלב שני ולא משלב ראשון, לדוגמא, כאשר אנו רואים שני ילדים רבים ואחד מרביץ לשני, אנו ננטה להגן על המוכה, ולפעמים אנו נעשה את הדבר הלא מוסרי שכן פשוט לא ראינו מה היה קודם לכן.
לכן צריך ענוה, צריך לנסות להבין, לזכור שאנו תלמידים, שאנו אנשים פשוטים ואנו נפגשים עם דברים גדולים ואנו צריכים להבין אותם. אמנם אין זה אומר שאנו צריכים לבטל את כל הטבע שלנו, את כל המוסר שלנו אך זה אומר שאנו צריכים שלא להיות כבולים במה שאנו רגילים ובמה שאנו חיים כבר זמן.

וכאן אולי הנקודה לעבור אל השאלות שאת שואלת, אם כי אין רצוני להרחיב בהן שכן כל נושא ונושא דורש לימוד שלם, ובירור ארוך ואין אפשרותי להיכנס כעת לכל הפרטים ובכל אחד מהם לכתוב באריכות, ואף נראה לי שהדברים שאת שואלת הן דוגמאות בלבד, והנושא הכללי הוא זה שעומד מאחרי הדברים, ולכן עסקתי בו בתחילת הדברים אך בכל אופן פטור בלא כלום אי אפשר, ולכן אכתוב בקצרה מאד התייחסות לשאלות שלך אחת לאחת.

1. נסיון אברהם בעקידה – אכן אדם הקורא את הדברים חשוב מאד שהוא יזדעזע שהרי אברהם בכל דרכו חינך את כל העולם לרחמנות, לגמילות חסד עם האחרים, והנה פתאום מצוה אותו ה´ לפעול משהו בדיוק הפוך מכל עבודת ה´ שלו, מכל הדרך שלו, מכל מה שהבין אברהם שהיא עבודת ה´. ולכן זהו הנסיון האחרון שהוא הקשה ביותר. אמנם דוקא מתוך הקושיה הזו אנו מבינים את המסר הגדול שיש בדבר. אנו רגילים לצייר את עבודת ה´ כפי מה שמתאים לנו, כפי מה שהגיוני לנו שה´ רוצה וכו´, ובנסיון יש נקודה חשובה וחינוך אלוקי שבא להוציא אותנו מדרגה זו אל דרגה אחרת, דרגה של מסירות לה´ מעבר לכל השיקולים הטבעיים. צריכים אנו לדעת שכל היעוד שלנו בעולם זה לעבוד את ה´. לכן ישנה מצוה של מסירות נפש שכן הואיל וכל המהות שלנו הוא החיבור אל ה´ ועבודתו, ממילא צריך לדעת ולהפנים שהיסוד הזה עומד מעבר לכל השיקולים, מעבר לכל מה שאנו רגילים או מבינים, ולכן די בנסיון זה על מנת שלא נאבד את היסוד החשוב הזה. לכן הנסיון היה צריך להיות באופן החריף ביותר, בהקרבת כל העולם של אברהם, למען ה´. אמנם הציוי של ה´ בסופו של דבר שלא לשלוח יד ביצחק מגלה לנו שאין זה היעד של ה´. אין זו הדרך של עבודת ה´ שה´ רוצה, למרות שאם ה´ היה רוצה כן היינו עושים זאת (אם היה לנו את הכח לכך) אך ה´ הוא טוב ומיטיב הוא רחמן ומרחם ורוצה שגם אנו היסוד הכללי שלנו בעבודתו יהיה הרחמים והחסד. אמנם המעשה של אברהם היה נסיון גדול וסתירה גדולה שכן אברהם אשר פעל נגד האכזריות פתאום נדרש לפעול באכזריות גדולה לא פחות, אך ההתמודדות הזו היתה הכרחית ואף הכרחית לנו לקלוט מהי הרמה של עבודת ה´ שאנו צריכים להיות מוכנים אליה. עבודת ההקרבה של בני אדם לאלים וכו´, לקחה את היסוד הזה של המסירות לאל כחיקוי למסירות לה´ והפכה אותו לאכזריות כדרך עבודת האל, וכאן הגיע הרשעות הגדולה ביותר.

2. בענין המוסריות בכיבוש הארץ, הבעיה מתעוררת כאשר מתחילים מהנקודה השניה ולא זוכרים את היסוד לכל כיבוש הארץ. בשל חשיבות הענין אנו חוזרים עליו כל שנה בתחילת רש"י הראשון על התורה, שה´ שברא את העולם בחר שארץ ישראל תהיה לעם ישראל. לכן עם ישראל צריך להיות בארץ. אמנם גלינו מהארץ מכל מיני סיבות, אך כאשר אנו חוזרים לארץ, המוסר אומר שצריכים להשיב לנו את הארץ שלנו, ומי שלא משיב הוא לא מוסרי. לכן באמת הגויים היו צריכים לפנות את הארץ כאשר ישראל עולים ממצרים, אלא שנתנו להם אפשרות לבחור ואפשרות זו היא מעבר למה שהחיו חייבים להם. דוגמא לדבר, אם יש לי בית, ואני הלכתי למקום אחר, ובאו אחרים וגרו בבית שלי, אמנם אני לא אעניש אותם על כך, אך בהחלט מוסרי לדרוש מהם לפנות את המקום כאשר אני חוזר אל ביתי.

3. ביחס שלנו אל עמלק יש בעיה, שכן אנו בטבענו רחמנים ונוטים לסלוח לכל מי שפוגע בנו. אמנם התורה מלמדת אותנו שעמלק אשר בא ראשון להלחם בנו, לא היה זה דבר מקרי, אלא שכל המציאות של עמלק, כל התכונה של העם הזה היא להכחיש את גילוי ה´ בעולם, ולכן מצוה היא שהעם הזה לא יהיה בעולם. לכן הואיל ועם ישראל יש לו יעוד גדול בעולם, לגלות את ה´ ובכך לתקן את כל העולם, מי שמעכב זאת הוא הלא מוסרי, הוא הלא בסדר, ואותו צריך לסלק. אמנם גילתה לנו התורה שדבר זה הוא שורשי אצל עמלק ולכן אין אפשרות אחרת אלא לסלק אותו מן העולם. ויתר על כך, מי שמרחם עליו, יקבל את עונשו שהוא מרחם על האכזרים, ולכן נענש על כך שאול שעבר על מצות ה´.

4. נושא העבדים הוא נושא שעלה כבר בעבר בשאלה ששאלו את הרב קוק זצ"ל, בענין מוסריות הדבר, והוא ענה תשובה שלמה על כך, והיא מופיעה בספר אגרות הראיה, ובקיצור נאמר שמצות עבדים היא על מנת להגן על מעמדם של העבדים שכן בעבר העבד היה מושפל כל כך, שהיה נחשב לכלום, ובאה התורה להגן עליו במערכת כללים. וכיום שהתעלה העולם, ממילא בהתעלות אין מקום לעבדים. לכן התורה לא מצוה שיהיו עבדים אלא מגדירה את מעמדו של העבד על מנת שלא יושפל. מצב המעמדות הוא דבר טבעי בעולם ואיננו נובע מהגדרות התורה אלא התורה באה ללמד כיצד לא יפגע מעמד אחד במעמד אחר. לצערנו איננו יכולים כיום לשנות את מצב המעמדות ואנו תפילה שתבוא הגאולה השלמה ולא יהיו יותר מעמדות בעולם.
5. בענין אפלית הנשים – מעולם התורה לא הפלתה את הנשים אלא שאנו בנינו מערכת מה הוא כבוד לאדם ומה הוא כבוד לאשה, ולכן על פי אמות המידה שלנו ומערכת המושגים שלנו נראה לנו לפעמים שהתורה מפלה, אך כאשר נלמד את הנושא באופן מקיף וישר נראה שהתורה באה להקנות לאשה מעמד חשוב שאיננו זקוק לתחרות עם האיש בענין מעמדות וכבוד וכו´. אמנם נושא זה שלם ואינני רוצה להכנס אליו, אך את מוזמנת לקרוא על כך בכמה מאמרים באתר www.yeshiva.org.il (יש שם סדרה שלמה בנושא).

ואברך אותך בהצלחה רבה
בברכה
יצחק.