שאלה
שלום,
2 נושאים שרציתי לשאול:
הראשונה יהא בנושא חופש הבחירה, בקו מחשבה שנשמה באה לעולם וידוע מתי תמות, איך באה לידי ביטוי דרך שאדם שם קץ לחייו, גם דרך זו הייתה כתובה לו?
ואם כן, אז למה אין קוברים אנשים כאלה בכותלי בין העלמין, אלא מחוץ לו..?
הנושא השני הוא נושא שאין אני יודעת איך לגשת אליו.
אני חוזרת בתשובה וברוך השם מתחזקת, מתוכננת לעלות למדרשה בשבועות הקרובים.
לפני מספר שבועות ביום שישי, הדלקתי נרות, כשאני מדליקה נרות, אני תמיד מודה לשם ומתפללת אליו, בדרך כלל בהרחבה יותר משאר השבוע.
באותו השבוע בזמן שהדלקתי נרות בזמן שפניתי לשם, עם כפות ידיי על העיניים ראיתי את עצמי מתפללת מחוץ לגופי, אבל בתוכו, אך בעוצמה גדולה שלא יכלתי לשאת את עוצמת הקדוש ברוך הוא.
נבהלתי והפסקתי להתפלל.
נאז חולפים בראשי מחשבות קשות, על קיומו הגדול שאני לא יכולה לשאת.
מבחינתי דת היא דרך חיים שאני רוצה לסגל לעצמי, אך לאחרונה אני תוהה אם מכל נגזרות דפוסיי ההתנהגות שההלכה מכתיבה לנו, זה מה שהוא היה מצפה ממני לעשות?
המחשבות על העוצמה שלו, שאני פשוט לא יכולה להכיל אותה, גורמת לי לפקפק, לצערי הרב באמונה בו, אני לא יודעת איך לנהוג.
גם שהייתי בערב חילונית ללא שום קשר לעולם הדתי או כל דבר שמתקשר עם דת מעולם לא פקפקתי בקיומו של בורא עולם והיום לצערי מאז שזה קרה המחשבות לא מרפות ממני.
אשמח אם תוכל לעזור לי לפתור סוגייה זו.
תשובה
שלום
א. הכל ידוע לד', אך אנו שופטים לפי מעשי האדם והכרעותיו. יש בשאלת הבחירה והידיעה ארבע גישות בראשונים, פרטתי אותן כאן בעבר אנא חפשי.
ב. החרדה מדרכי ד' היא דבר חשוב ונכון, הוא מעלינו ונבדל אלינו. אנו כוספים אליו ומבינים כמה רחוק הוא. אך ריחוק זה אינו ניתוק אלא הבנה שיש כח חיים אלוקי מעלינו הרוצה בנו ואוהב אותנו ברוב חסדו האדיר. הדמיון בהדלקת נרות הוא רגש ולא דבר אמיתי. את אמונה רוכשים בלימוד לעומק במדרשה.
לכי למדרשה מבית תורת הרב קוק זצ"ל.
בהצלחה