שאלה
מאז שאני בכיתה ח' אני זוכר את עצמי מנסה להבין מדוע אנשים מתנהגים כך או אחרת...
לאט לאט התחלתי לשים לב שאנשים עם פרצופים שונים יש להם דפוסי התנהגות דומה למשל, ישנו סוג של אנשים "שטוענים שהם עניים והם מקבצי נדבות (דבר שאני די בספק לגביו במיוחד שראיתי את דפוס הפעולה שהם משתמשים נוסעיםבכל רחבי הארץ ע"מ לקבץ נדבות).
כמו כן שמתי לב שהייתי בחנות מסויימת וראיתי שהמוכרת נראתה דומה "בפרצוף" למקבצת הנדבות קניתי שם חפץ כלשהו והיא טעתה בסכום העודף לרעתי
אשמח לדעת איך אני יכול להפסיק להתבונן כך על אנשיםם (כמו כן אני יכול לשים לב לאנשים שיש להם מידות טובות ).
אשמח לדעת איך להפסיק את ההתבוננות הזו מפני שאני מפחד שאני "מדמיין דברים" ושהגאווה שלי עולה לראש (דבר שאני מתמודד איתו כל יום ויום)
כל מה שאני רוצה להיות הוא אדם נורמלי כמו כולם...
בבקשה עזרה לפנייתי
תשובה
שלום וברכה
הסיפור שאתה מספר הוא אכן מרתק ביותר.
בשעה שאדם מגלה שיש לו יכולת פענוח מסוימת הוא צריך להתייחס לכך כאל כל כישרון שיש לאדם. לאמור: היכולת הזו עלולה להפיל אותו למקומות אפלים, והיכולת הזו יכולה להביא אותו למקומות טובים וגבוהים. על כן, מה שמוטל עליך הוא להשתמש ביכולת הזו לטובה ולא לרעה.
לאמור: מצד אחד לא לקבוע מיידית את אופיים של אנשים לפי מה שנראה לך; מצד שני, לפתח את הרגישות לאנשים, ולנסות לקרוא האם הם במצוקה והם זקוקים למילה טובה שלך ולהארת פנים.
זו רק דוגמה אחת לשימוש בכשרונות לטובה ולא לרעה, ובדרך זו תלך, ותנצל את מה שיש בך.
אולי גם תגלה שלפעמים אתה טועה ואז הדבר יביא אותך ליתר זהירות.
כל טוב ובהצלחה