שאלה
שלום לכבוד הרב.
במהלך ה-6.5 השנים האחרונות אני נמצא במצא שבו אני מאוהב בבחורה.לפני 6.5 שנים התאהבתי בבחורה אחת מבלי שהדבר יגיע לכלל מימוש וזה נמשך 4 שנים עד שלפני 2.5 התאהבתי בבחורה אחרת ש"תפסה" בלבי את מקום הבחורה הקודמת.(שני האהבות לא הגיעו לכלל מימוש מסיבות שונות).
מצב זה חוסם את האפשרות לקיים כל קשר עם איזו שהיא בחורה אחרת.
הלכתי לטיפול פסיכולוגי במשך כשנה והבעיה לא נפתרה.
מאידך מצב זה מהווה בשבילי מנוף אדיר להשקעה ברוחניות שכן לימוד התורה ועשיית מעשי חסד הופכים את הכאב שבאהבה הנכזבת להרגשת עונג עצומה. ולכן כל התקופה הזו היתה בשבילי תקופה שבה התקדמתי בצורה משמעותית בתחום הרוחני בכלל ובלימוד תורה בפרט.
כיום אני די מאושר לבד ואפילו רואה במצב הזה מתנה משמיים.אני מרגיש שאם אצטרך לפעול בניגוד לרגשות (אינני בטוח שאני בכלל מסוגל) ולהתחתן עם בחורה שאני לא כל כך אוהב (מה שקרוי "להתפשר")הדבר יגבה ממני מחיר רוחני קשה.
אולם מצד שני הזמן עובר ואני אינני נעשה יותר צעיר (עברתי את גיל 30) ואני יודע שעליי להקים בית.
האם יש לרב עצה איך להתמודד עם המצב בו אני נמצא?
בברכה
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
ב"ה
שלום לך
במהלך קריאת שאלתך לא יכולתי להשתחר מהתחושה שההתאהבות שאינה בת מימוש היא סוג של בריחה מהתמודדות עם ההשלכות של אהבה ונתינה ויצירת קשר מחייב בין בני זוג.
יש כאן ביטוי לבעיות אחרות. אולי אתה לא משתחרר מאהבה נכזבת כי זה מציל אותך מהתמודדות עם שאלת הנישואין והשלכותיה?
כמו כן, אני חושב שהתקדמות רוחנית לא יכולה להיות מנותקת מעשיה המביאה לידי ביטוי את אחד הייסודות המרכזיים בעולמנו היהודי: בניית בית.
צריך להזהר ממצב בו אדם שוקע בעצמו ועוד רואה בכך התקדמות רוחנית.
הבריאה האידילית היא איש ואישה.
אתה צודק - לא צריך להתפשר אבל לא צריך להתעקש שלא להתחתן.
בברכה,
שי