התאהבות במדריך

יקירתי!
נראה לי שאחד הדברים בתוכנו שאנחנו מרגישים את העוצמה שלו בצורה הכי חזקה - זה הרגש שלנו. ולפעמים, ממש קשה לנו איתו כי אנחנו מרגישים שהוא שולט בנו במקום שאנחנו נשלוט בו. הוא סוחף אותנו לרגשות של שמחה אהבה או התלהבות גדולה, או לחילופין לעצבות ולפעמים לכעס... יש לנו כל כך הרבה רגשות, ולפעמים הרגשות הללו מעורבבים, ואנחנו בעצמנו מתבלבלים, ולא מבינים מה אנחנו מרגישים. במיוחד אצלנו הבנות, שהדמיון שלנו יכול להגדיל את הרגשות פי כמה וכמה ממה שהם היו בהתחלה...

אבל בגלל זה, יש לנו גם שכל...
וכמו שהשכל שלנו יכול לשלוט במה שאנחנו עושים, ככה הוא גם יכול לשלוט במה שאנחנו מרגישים. אינני זוכרת מי אמר את זה, אבל היחס בין הכוחות בתוכנו צריך להיות כמו מל"ך- מוח -> לב -> כבד. כך שהמוח שולט גם על הלב, וגם על הצד החומרי שלנו. כלומר, זה אפשרי! כמה שזה נשמע מוזר, כי הרגשה מגיע ממקום מאוד פנימי, מן דחף כזה, אז בהתחלה זה לא כל כך מובן איך אפשר לשלוט על רגשות. אבל התורה הרי מצווה אותנו לדוגמא "ואהבת לרעך כמוך", או "לא תשנא את אחיך בלבבך"- שהן עבודות גם על הרגש, ואם התורה מצווה אותנו, כנראה שזה אפשרי...

אז קודם כל, ההרגשה שלך שהרגש הזה משתלט עלייך היא מובנת לגמרי! התאהבות כזו, היא מסוג הרגשות שמשתלטים וממלאים את כולנו, ולא נותנים לנו באותו זמן כמעט לחשוב על משהו אחר (כמו לדוגמא ברגע שכועסים, אנחנו לא ממש חושבים על משהו אחר, ולא מכילים רגשות אחרים, שבזמן אחר הם כן נמצאים בתוכנו). אבל באמת באמת, את כן יכולה לשים את הרגש הזה בדיוק במקום שאת רוצה, ולא לתת לו להשתלט, כי הרי את (כלומר השכל שלך...) היא השולטת!

אך שנייה לפני שנדבר על איך בכלל שולטים ברגש, נראה לי שקודם כל את צריכה לקחת נשימה עמוקה, ולהבין שהרגשות האלו זה דבר חזק מאוד, ושזה בכלל לא פשוט לשלוט בו. זאת אומרת תנסי קודם כל לקבל אותו שהוא קיים ובכלל את עצמך בהבנה, לפני שאת מנסה להשתלט עליו, וגם במהלך התהליך... זה לוקח זמן הדברים האלה. תזכרי שזה ממש טבעי, ומאוד נפוץ. אז אולי מדי פעם במהלך היום את צריכה קצת לקחת פסק זמן, לבהות,לחלום ולחשוב... אבל אחר כך אולי יהיה לך יותר קל לקחת עוד נשימה עמוקה, ו"לחזור" חזרה למציאות, ולכל הדברים שאת צריכה לעשות...

אבל,שוב, צריך להיות מל"ך, או במקרה שלך מלכה :-)אז איך עושים את זה?

קודם כל, אני חושבת שחשוב להבהיר עם עצמי מה המטרה. כלומר, למה זה כל כך חשוב, עד כדי שאני הולכת באיזשהו מקום "להילחם" בעצמי, כדי לשנות את ההרגשה הזו. נראה לי שזה הבסיס, בשביל שכל פעם שכמעט אתייאש, אזכיר לעצמי למה בכלל אני עושה את זה. במילים אחרות- מה השכל אומר?
נשמע לי שאת די יודעת את התשובה לשאלה הזו, כי את אומרת בפירוש שאת ממש לא רוצה את הרגש המשתלט הזה. ובכל זאת, כדאי להזכיר תמיד למה הכיוון להתמודד עם הרגש הזה הוא להתמודד ולהשתלט עליו ולא דווקא הכיוון ההפוך- לנסות ליצור קשר עם אותו מדריך. נראה לי שהתשובה הבסיסית לכך היא, שכנראה, זה שאת מרגישה את כל הרגשות הללו, וחשה שאת מתאהבת בו, לאו דווקא אומר שבצורה אמיתית יש איזושהי התאמה ביניכם שיכולה להתפתח לקשר, אלא שהרבה מזה נובע מתוספות שהרגש והדמיון הוסיף על המציאות, כמו שנסביר עוד מעט.. ואלו דברים שאת יכולה להבין בשכל, לקבל אותם ואחר כך לעבוד מתוך זה כל הרגש.

מעבר לכך יש גם הסברים יותר ענייניים שמתעסקים בלמה לא כדאי קשר בגיל צעיר. לא בהכרח שזו הנקודה העיקרית כרגע אצלך, אבל סתם ככה, חשוב שזה ישב בראש גם אם זה אי שם ברקע... אני חושבת שיש שני כיוונים עיקריים שדרכם מסבירים את טובת העניין: אחד הוא ההסתכלות החיובית על מה את מרוויחה בחיים שלך כמו שהם כעת- שזה בנייה עצמית בצורה הטובה ביותר, התעסקות בלימודים ובחניכות ובכל מיני דברים שהם המתאימים לך בשלב הזה של החיים, ובעיקר שביהדות קשר ראוי רק אם הוא עם אפשרות ריאלית של להגיע לחתונה. כיוון שני זה ההסתכלות של מאילו דברים לא נעימים את נמנעת- קשר בגיל צעיר מכניס את הזוג להרבה קשיים בהתמודדות על הלכות צניעות, שאתה עדיין לא יודע או לא חושב על איך אתה רואה את הבית שלך, ועוד כהנה וכהנה רעיונות שכליים, כדי שיהיו לך תשובות ברורות למה בכלל לא להכניס את עצמך למצב המסובך הזה... (את מוזמנת לקרוא באתר שאלות רבות של נערים ונערות מסובכים בקשרים מסוגים שונים ותיווכחי בעצמך... ויש גם כמה מאמרים שעוסקים בנושא - תעשי חיפוש על המילה "אהבה" במאמרים... )

מעבר לכך, כדי להשפיע על הרגשות שלנו, אפשר להשתמש בעקרון הידוע "אחרי המעשים נמשכים הלבבות". שבמקרה הזה אני חושבת שזה בעיקר יבוא לידי ביטוי בלהשתדל להימנע כמה שיותר מדברים שמעוררים את הרגש הזה.

העיקרון מאחורי זה, הוא שיש לאדם (והאמת, נראה לי שאצל בנות זה יותר חזק, אבל אני לא ממש יודעת...) לפעמים יש נטייה להעצים דברים יותר ממה שהם באמת. לדוגמא- אם קרה אירוע או אדם שמע בשורה משמחת, הוא לא רק ישמח בה וזהו, אלא הוא ינסה להעצים את הרגשת השמחה שבו יותר מזה- אז הוא יחשוב על כל ההשלכות המשמחות שלה, וכל האירועים הבאים שיהיו בעקבותיה, ויגיד לעצמו שוב ושוב כמה זה משמח וכמה זה מרגש, ויספר לכל העולם ואשתו על הבשורה וכל האירועים הבאים, וכל הניסים שהתרחשו עד לאותו רגע וכו´ וכו´. אותו דבר גם עם הרגשת העצבות. זה מעין כדור שלג כזה, שככל שאתה מעמיק יותר לתוכו, הוא גדל, וגם לך נדרש פחות מאמץ כדי "להגדיל" אותו עוד יותר, כי הוא כבר מתגלגל וגדל לבד...

אז ממה כדאי להימנע, כדי להפסיק לחשוב על אותו מדריך?...
באופן כללי, נראה לי בשלב ראשון את צריכה לעשות כל מיני דברים שימעיטו את ה"כדורי שלג", שמטבעו מתחיל בתור כדור קטן- כלומר כל מיני מפגשים הכי רגילים ופשוטים בחיים, שאולי עם אחרים הם לא עושים שום דבר, אבל איתו הם מעוררים כל מיני רגשות ומחשבות. אני אנסה לתת כל מיני רעיונות, אך תחליטי בעצמך מה מתאים לך יותר, ואולי תחשבי בעצמך על דברים בסגנון. גם אולי הדברים שאציג כאן הם מלאכותיים, אך נראה לי שבשלב ראשון, רק בצורה מלאכותית אפשר להתגבר על הרגש הכל כך חזק הזה...

ראשית, לא לעשות (בתוך עצמך) סיפור כשאת רואה אותו. כלומר, כמעט להתעלם מזה שהוא נוכח בסניף שגם את נמצאת שם. זה אמנם מן הדחקה כזו או התעלמות כזו, אך נראה לי שזה יעזור. דבר שני, לא לספר עליו לחברות. כלומר, גם אם דיברת איתו על משהו בסניף או בצוות, ובאופן טבעי את רוצה לספר את זה לעוד מדריכה, תשתדלי שלא. ואם את כבר צריכה לספר, תשתדלי כמה שפחות לומר את שמו. (נשמע מצחיק, אבל זה חלק מהנקודה של להמעיט בחשיבות שלו בחיים שלך).מניסיון, להגיד את השם של מישהו נותן לו הרבה יותר מקום ומשמעות מאשר כשאת מספרת על סתם מישהו, או סתם אחד המדריכים בסניף בלי לציין את שמו. אם את צריכה משהו ואפשר לבקש ממדריך אחר, אז תבקשי ממישהו אחר. אם את בכל זאת צריכה לדבר איתו, תשתדלי לדבר איתו בטלפון ולא פנים מול פנים. כשהוא מדבר נגיד בישיבת צוות, תשתדלי לא להסתכל עליו ישירות, אלא להקשיב ולהסתכל לכיוון אחר. בקיצור, כל הדברים האלה, הם כדי שלא יהיה לדמיון שלך את הבסיס ממנו להתחיל ולעורר בך עוד ועוד מחשבות ורגשות.

הרבנית ימימה אומרת הרבה פעמים שבנות גם מאוד מתלהבות משכל, ממישהו חכם. נגיד, היא אומרת על עצמה שהיא לא הולכת לשמוע שיעורים של רבנים גברים, כדי שהיא לא תשמע מישהו שיכניס בתוכה את המחשבה שהוא יותר חכם מבעלה :-). בכל מקרה, הרעיון שרציתי להגיד פה, זה שתשתדלי בדברים שהם דיונים, או התייעצויות, שמראים את השכל והחכמה של האדם, לא לפנות אליו. או אם זה דיון שהוא משתתף בו עם מדריכים אחרים בצוות, אם את יכולה, אז את אל תשתתפי בו.

אני חושבת שבשלב שני, אחרי שהרגשות החזקים יחלשו, אז כבר לא תצטרכי לעשות את הדברים המלאכותיים, אלא יותר מן התעלמות טבעית כזו, ואולי כדאי שתקפידי הקפדה יתירה על הלכות צניעות בין בנים לבנות. בכל זאת, נראה לי שעדיף שתשתדלי כמה שפחות להיפגש איתו. כמובן, לא בצורה קיצונית של לעבור למדרכה השנייה, אבל את יודעת, בדברים הקטנים...

התלבטתי אם להגיד את זה, אבל זו המציאות , אז החלטתי שכן... האמת, בסופו של דבר יכול להיות שבאמת הבחור הזה הוא טוב, וירא שמיים ויכול להיות שגם יוכל להתאים לך בעתיד, כשתהיו שניכם מוכנים להקים בית. אבל עם כל זה, עדיין לא כדאי שתחשבי על זה עכשיו, ובאמת זה לא טוב שתישארי במצב שאת עכשיו עד אז... זה באמת גיל מדהים, לנצל לבנייה אישית ולעשות דברים מיוחדים עם חניכות שלך, ועם חברות. להשקיע בלימודים ובכלל בהרבה דברים... הרצון שלך הוא טוב ונכון, רק תתמידי בו ובעז"ה תצליחי!

כמובן, תמיד חשוב להתפלל על זה... ה´ איתנו תמיד, בכל קושי, ובקשיים הפנימיים האלה במיוחד! הוא היחיד שבאמת מבין אותנו עד הסוף, יותר מכל חברה... אז דברי איתו, ותבקשי ממנו כוחות שייתן לך להתמודדות הזו. הוא תמיד איתך, ומסייע לך...

דרך אגב, כתבתי לא מזמן תשובה למישהי בנושא דומה, אולי גם היא תוכל להיות לך לעזר:
http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=232489


אם את מרגישה שאת צריכה עוד משהו, את מוזמנת לפנות בשמחה שוב דרך האתר, או למייל.
בהצלחה רבה רבה! גם בהדרכה, בלימודים ובכלל :-)

הדס.
hershko.hadas@gmail.com