שאלה
שלום רב, בעקבות דיון על התאבדויות במצדה ובתקופת המחתרות, רציתי לדעת מה דעת ההלכה אז והיום, בדבר התאבדות, כאשר אין שום ספק אחר שהאדם ימות על ידי אויב? האם מותר להתאבד? מה עם חילול ה'? יהרג ובל יעבור? אפשר לקבוע שמעשה בתקופה זמנית הוא "יהרג ובל יעבור"? ואדם שהתאבד כבר, האם קוברים אותו מחוץ לגדר? כמובן שהדגש הוא לא על התאבדויות כנושא כללי, שברור שהן אסורות. אלא דווקא במקרים הספציפים האלה. תודה רבה!
תשובה
שלום
לעיתים מצינו שמותר לאדם להרוג את עצמו, וזה כדי שלא לחטוא בחטאים החמורים ביותר. החטאים הללו הם: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. ברוח זו מובא בתלמוד (גיטין נז, ב) סיפור על נערות ישראל, שנשבו כדי לשמש כל חייהם כזונות. כאשר הבינו שלכך יועדו, קפצו לים ומתו. ועליהם נאמר הפסוק (תהלים סח, כג): "אָמַר ה' מִבָּשָׁן אָשִׁיב אָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם". וטוב עשו, משום שעל ידי מסירות נפשם, ניצלו מחטאים חמורים. וכן מצינו בשאול מלך ישראל, בעת הקרב האחרון, שבו ניגף לפני הפלשתים, ביקש שאול מנערו להורגו, כדי שלא ייפול בשבי הפלשתים, משום שידע שיענוהו וישפילוהו ועל ידי כך יתבזה כבוד ישראל, ולמען כבוד ישראל ביקש למות בידי עצמו. אכן מעשהו זה נחשב כמעשה נכון של גבורה (שמואל א' לא, ג-ו).
ולהרחבה ומקור התשובה מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ראי בספר באתר ישיבת הר ברכה
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=385
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם