התאבדות

שלום לך פונה יקרה,
התמודדות עם מצב של התאבדות של מישהו קרוב, היא באמת התמודדות קשה מאד.
מצב כזה מעלה אצל כולנו תחושות קשות ובפרט אצל החברים הקרובים, התחושות שלנו יכולות לנוע בין הלם, צער עמוק על האובדן, תחושת החמצה ורגשות עזים של אשמה,בושה,כעס ואפילו פחד.
הרגשות הללו יכולים להיות סותרים- כעס על החבר שהתאבד ("איך הוא עשה דבר כזה?")
,געגוע אליו, תחושה שהוא חסר לי,
אשמה על כך שלא ראיתי שכל כך קשה לו, שאולי לא עזרתי לו מספיק,
פחדים וחששות, אולי יש לי עוד חברים שחושבים על כך ואני אפילו לא יודע,
הרגשות הללו הן תחושות שמשותפות לכולם, והן תחושות שניתן להבין, שטבעי שיעלו כחלק מתגובה למקרה קשה שכזה.
לא פעם אנשים שקרובים לאדם שהתאבד מייסרים את עצמם בשאלות האלו שעולות בהם שוב ושוב,
האם יכולתי לראות סימנים למה שעלול להתרחש?
האם, ואולי יכולתי למנוע את ההתאבדות?
האם יש לי עוד חברים שחושבים על מעשה כזה?

המחשבות והרגשות הללו היינן צפויות. ברוב המקרים בסמוך לאירוע השאלות הללו יצופו ויעלו בתדירות גבוהה, אך עם הזמן התשובות של ההיגיון הפנימי מופנמות אצלנו והן מתמעטות.

את שואלת מה עושים וכיצד ניתן לתמוך בחבר שעובר חוויה נוראית שכזו.
שאלה טובה שאלת... ושאלת חכם היא חצי תשובה.
אז נתחיל מהתשובה שלך.
כן. זו גם אפשרות.
לשתוק.
לעמוד שם איתו בצער ובכאב.
יש לנו לפעמים הרגשה מוטעת שכזו, שיש צורך באחד שיבכה והשני שינגב לו את הדמעות, לא תמיד זה צריך להיות כך, לפעמים אפשר לבכות ביחד - בוא נחלוק את הקושי הזה.
יש משהו מאד משחרר להיות עם מישהו בסיטואציה שאנחנו מבינים אחד את השני, מרגישים אותו הדבר ו... זהו. כן, פשוט זהו. לא יותר ולא פחות. כי לפעמים באמת אין מה לומר, אין ניחום, אבל ההבנה והשיתוף, יכולים להקל הרבה יותר מכל אמירה חכמה שהיינו אומרים.
בנוסף, כחברים יש לנו אפשרות לראות את הסיטואציה קצת מבחוץ, בשונה מאדם קרוב מאד שמעורב בתוך הסיטואציה ולא תמיד יכול לבדוק את עצמו ולכן, במקרים שנראה לנו שחבר שלנו מאשים את עצמו יותר מידי, מתמודד עם פחדים קשים או שיש שינוי רציני בהתנהגות שלו לאורך זמן, בלי שאנחנו רואים שהוא מתחיל להשתפר או "לחזור לעצמו", אנחנו כחברים יכולים לעזור לו לפנות לאדם מבוגר יותר (רב, מורה, מדריך וכו) שיוכל לתת לו כלים בכדי שלא ישקע במצב הזה ויעודד אותו.

מאחלת לך להיות שליחה לדברים טובים...
הלל.
hall.alis.77@gmail.com