השתדלות רפואית

שאלה

שלום הרב,

שאלתי היא על מקום האמונה לעומת ההשתדלות. אקדים ואספר את הרקע- יש לי בעיה רפואית כלשהי, פניתי לכמה רופאים ועשיתי כמה בדיקות ולא יודעים מה הסיבה. למרות זאת הביאו לי תרופות כדי לטפל בסימפטום. מכיוון שתופעות הלוואי של התרופות לא ידועות, ומכיוון שלא ברור מה יש לי, והטיפול בתרופות הוא לא בשורש הבעיה אלא בסימפטום, ומכיוון שאני נמשכת לטיפול טבעי, לא לקחתי את התרופות ופניתי לטיפול בדיקור סיני שלא עזר, ופניתי לטיפול תזונתי, אני נמצאת בו חודשיים ועדיין לא קיבלתי את התוצאה המיוחלת.

קודם כל אציין שממש קשה לי נפשית (יותר מפיזית) לשאת את הבעיה ואני כל הזמן מנסה להתחזק שזה לטובה ומחפשת מה ה' רוצה ממני.

דבר שני, ממש קשה לי לשמור על התזונה ואני כל הזמן חושבת אם זה ההשתדלות הנכונה לי, אני באמת מאמינה שהטיפול התזונתי יכול לעזור וגם ראיתי חברה שהיתה במצב דומה שהטיפול עזר לה, אבל מצד שני אני מרגישה שאין לי מספיק אמונה בה' שהוא המרפא ושהרבה יותר קל לי להאיחז בטיפול הזה מאשר להפסיק אותו ולהאמין בה' שהוא יכול לרפא אותי גם אם לא אעשה כלום. אני בכלל טיפוס ריאלי שנוטה לעשות כמה שיותר ולא תמיד זוכרת להשאיר מקום לה'.

אז שאלותי הם:

1.האם בכלל נכון ללכת לטיפול טבעי או שצריך ללכת לפי הטיפול הקנוונציונאלי, שהרי ניתנה רשות לרופא לרפא ובנתיים עד שלא יוכח אחרת זה הטיפול הרוווח בעולם?

2.איזה השתדלות צריך לעשות ועד כמה? ומה מקומה של ההשתדלות ביחס לאמונה(שלא תסתור)? והאם יכול להיות שה' רוצה שאני אתחזק לאחוז בו ולא בשום טיפול?

מצטערת על האורך, היה לי ממש חשוב לנסות להביע את כל הצדדים.

תודה רבה לה', ותודה רבה לכם על האפשרות לשאול.

תשובה