שאלה
שלום,
אני לאחרונה גיליתי את היהדות, אני לאחר תואר ראשון ותמיד חשבתי שכדי להצליח בחיים ולהיות מאושר צריך לעבוד קשה ולשאוף להעשר ואני באמת שואף להעשר.
אך שומע רבנים אשר אומרים שאדם לא צריך להאמץ הרבה בשביל פרנסה אלא להראות השתדלות והקב"ה יספק לו פרנסה.
אך זה משתלב עם העובדה שיש עשירים מאוד בעולם ופרט עשירים?
האם הרצון להתעשר זה שאיפה מיותרת של האדם ?
אני די מבולבל אשמח להבהרות
תשובה
שלום
ראשית צריך להבדיל בין אושר לעומת עושר, שהם כמובן לא תלויים אחד בשני.
לענ"ד נראה שהכוונה היא באופן יחסי. זאת אומרת שאדם שמעוניין בהכנסה בינונית יתאמץ כפי מה שמקובל לעשות עבור הכנסה כזו ולא מעבר לזה - ובמיוחד לא על חשבון השקעה במשפחה ולימוד תורה. ואם הוא מעוניין להיות עשיר - שיתאמץ כפי מה שמקובל להתאמץ עבור השגת עושר ויימנע ממאמץ חריג ביחס למקצוע שלו.
ולהלן הרחבות ממאמרי הרב אליעזר מלמד שליט"א באתר ישיבה ועיין עוד באתר http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=859
בברכה אייל משה
האמונה ביכולתנו לפעול היא עניינה של ארץ ישראל
יש שמתייאשים מיכולתנו לפעול באופן מעשי לתיקון המציאות, ומתוך כך הם מפנים את כל יהבם כלפי שמיים. ואף שבאמת מובטח כי לבסוף אכן הגאולה תבוא, אבל היא תבוא בעזרתם של אלו שיפעלו עם הקב"ה, וכמאמר חז"ל (ירושלמי שבת פ"ו ה"ט): עתידה בת קול להיות מפוצצת באוהלי צדיקים ואומרת כל מי שפעל עם א-ל יבוא ויטול שכרו". התפילה חייבת להיות יחד עם פעילות ממשית לגילוי דבר ה´ בעולם.
וזהו עניינה המיוחד של ארץ ישראל, שהחיים בה תובעים מאיתנו פעולה מעשית לתיקון. בהיותנו בגלות עסקנו בהישרדות בלבד, שכן למה ניתן היה לצפות? כל מסגרת החיים שמסביב היתה כרוכה בחתירה לכבוד לכסף ולתאווה של עמים אחרים, בלא שום יכולת לתקן את המציאות כך שהצדק והחסד יהיו הערכים המרכזיים בחיים. ואף בעת החדשה, כשנראה היה כאילו העולם נפתח לכיוונים חדשים, ויהודים רבים נתנו את חילם לזרים והשתתפו במהפכות שונות, ברוסיה ובגרמניה ובצרפת, לא זכו להגשים את חלומם אלא שבעו אכזבות. לאחר שהמהפכה הקומניסטית הושלמה וברית המועצות הוקמה, רוב המהפכנים היהודים נרצחו על ידי אותם אישים שעלו בזכותם לשלטון. ורוב המשכילים שהשתתפו בבניינה הכלכלי, המדעי והתרבותי של אירופה החדשה נרצחו בשואה.
לעומת זאת, ארץ ישראל היא המקום שבו עם ישראל נתבע לפעולה מעשית, והמציאות נענית לפעולתו, כפי שזכינו לראות בדורות האחרונים. זו הארץ הקדושה שהקב"ה ברא בשביל עמו, בארץ הזו יכול עם ישראל לבנות חיים קדושים - חיים שאף שהם ארציים יש בהם קדושה. ועל כן אסור לנו להתייאש מכל פעולה שיכולה להביא לתיקון מעשי. לימוד התורה של ארץ ישראל צריך לדחוף אותנו לפעול לתיקון שלם של המציאות. חלק מפעילות זו קשור להתגייסות לקראת הבחירות, כדי שדמותה הציבורית המדינה תשתפר ולו מעט.
צדיקות מוטעית
לעומת זאת, יש שאוהבים תמיד להדגיש כי רק ניסים יעזרו, ואילו לכל המעשים האנושיים אין שום השפעה. נדמה להם שתפקידם של יראי ה´ לבטל את ערך השתדלותם של בני האדם ולהדגיש אך ורק את הסייעתא דשמיא. בתוכחה צדיקית הם מטיחים בנו: מה לכם לפעול לבניין הארץ, הרי את הכול הגויים והשמאלנים קובעים?! ומה לכם לפעול להצלחת הבחירות, הרי הכול שקר ואין תוחלת בשום מפלגה?! מה לכם להגן על הארץ במסגרת הצבא, הרי רק ה´ הוא ששומר על ישראל?! מה לכם לשבח את הפועלים למען שגשוג הכלכלה, הרי לה´ הכסף והזהב וכל ההתעסקות סביב פיתוח המדע והכלכלה מיותרת לחלוטין?! תעזבו הכול ותצעקו אל ה´. במיוחד כשהמצב קשה, הם מתחזקים בטענתם ומסלסלים בשמחה - "אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים" ורק לצפות לניסים.
אבל האמת שמשפט זה נאמר בדברי חז"ל כתיאור מצב של פורענות, כאשר עם ישראל הגיע למצב שאין ממנו מוצא, לא נותרה עוד דרך להימלט מהאסון, ואף על פי כן עלינו להתחזק באמונתנו ולהישען על אבינו שבשמיים, שהבטיח לנו על ידי נביאיו כי לבסוף ייתמו הייסורים וה´ יגאל את עמו. אבל לכתחילה, כל זמן שעוד יש אפשרות מעשית לפעול, עלינו לנצל כל הזדמנות שהקב"ה זימן לנו ולנסות לשנות על ידה את המציאות לטובה.
וכך שמעתי מהרב גורן זצ"ל, שבהיותו רב ראשי לצה"ל אירח את הגאון הרב אהרון קוטלר במחנה צבאי, והרב קוטלר בדרשתו לפני החיילים אמר, כי המשפט "אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים" הוא ביטוי של פורענות, אבל עלינו לחתור לכך שיהיו בידינו כלים לפעול, ולבקש שהקב"ה יסייע במעשה ידינו.
אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים
כך הוא לשון המשנה בסוף מסכת סוטה (ט, טו):
"רבי פנחס בן יאיר אומר: משחרב בית המקדש בושו חברים (תלמידי חכמים) ובני חורין (מיוחסים), וחפו ראשם ונדלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון, ואין דורש ואין מבקש ואין שואל (לתקן את המעשים). על מי לנו להישען? על אבינו שבשמים."
"רבי אליעזר הגדול אומר: מיום שחרב בית המקדש שרו חכימיא למהוי כספריא (ירדו החכמים ממעלתם ונעשו כסופרים, מלמדי מקרא), וספריא כחזנא (והסופרים נעשו כחזנים), וחזנא כעמא דארעא (והחזנים נעשו כעמי הארץ), ועמא דארעא אזלא ודלדלה (ועמי הארץ הולכים ומדלדלים), ואין מבקש (עליהם רחמים). על מי יש להישען - על אבינו שבשמים.
בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר, הגפן תיתן פריה והיין ביוקר (כי יהיו מכורים ליין וכמה שיגדלו ענבים לא יספיק להם). והמלכות תיהפך למינות ואין תוכחה, בית ועד (של חכמים) יהיה לזנות (כי לא יהיו תלמידי חכמים), והגליל יחרב והגבלן ישום, ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמת סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת, נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים. בן מנוול אב, בת קמה באמה כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו. ועל מי יש לנו להישען? על אבינו שבשמים".
מצד שני גם חומרנות יתירה היא שלילית וזה היה חטאם של אנשי סדום שהאמינו בחומרנות שהיא תכלית חייו של האדם, אותה העריצו, לה הקריבו קרבנות, וכל חוקיהם כוונו למענה. חייו של עשיר נחשבו אצלם כחיים שיש בהם ערך, ולכן ראוי לו להמשיך להרוויח ולהתעשר. לעומת זאת, חייו של אדם עני לא נחשבו אצלם כבעלי ערך, ולכן דאגו שהעניים ימותו, או לכל הפחות ייעלמו ממדינתם. והיו מענישים בחומרה נוראה את מי שהיה נותן מאכל לעניים, מפני שהחשיבו אותו ככופר ומתריס באלילי כספם וזהבם.
לעומת אברהם אבינו, שהיה מחזר אחר אורחים, אמרו אנשי סדום: למה לנו עוברי דרכים? שאין באים אלינו אלא לחסר אותנו ממון. תיקנו שלא יארחו יותר שום אורח. ואם היה בא בקרבם אורח עם ממון, היו מוצאים תואנה חוקית להורגו וליטול את ממונו, כפי שרצו לעשות למלאכים שבאו אצל לוט (עיין סנהדרין קט, א-ב).
גם הנפש לא תימלא
אבל כמה שירוויח אדם ויתעשר, יקנה בגדים ורהיטים, בתים ומכוניות, חייו לא יהיו טובים יותר. כיסופיו הפנימיים הם לחיים עשירים ברוח, בערכים. להיפך, הריצה אחר האתגר הלא נכון, שאינו מביא לסיפוק אמיתי, רק תעשה את החיים שלו חלולים יותר. החורבן שבא על סדום ביטא את המציאות האמיתית של אלה שכל חייהם סביב החומרנות, אין בהם רוח חיים והם נחרבים, ואפילו האדמה שהם משאירים אחריהם נותרת שוממה.
סיגי סדום בימינו
בימינו, לאחר שערכי התנ"ך נפוצו בעולם, כבר אין רשעים שמעזים להצהיר הצהרות מרושעות כבסדום, אבל נותרו עדיין סיגים רבים. רבים מאמינים שערכו של האדם נמדד לפי עושרו, לפי הבית שבו הוא מתגורר, לפי הרכב שברשותו ולפי המותגים שהוא לובש. להקות של חנפנים ומעריצים מקיפות עשירים, כלי התקשורת עוסקים באירועים הנוצצים שהם מארגנים, כאילו אלו הם החיים האמיתיים. גם רוב נבחרי הציבור סוגדים להם.
כאשר הם פוגעים במשאבי הטבע, באינטרסים הציבוריים, עושקים את עובדיהם - מעטים מעזים לעמוד נגדם. כך הם קונים מהמדינה חברות ברבע מחיר, מקימים קרטלים, מונעים תחרות הוגנת, מעלים מחירים, ממשיכים להתעשר על חשבון האזרחים. זהו המחיר שמשלם הציבור עבור טיפשות סגידתו לאילי ההון.
החיים במינוס
יאמרו אנשים רבים, אנחנו לא מעריצים עשירים, וגם לא שופטים אדם לפי רמת הכנסתו. ואף על פי כן גם הם משועבדים לתרבות החומרנית. עובדה שכל כך הרבה אנשים מסיימים את החודש במינוס בבנק. הם מרגישים שהם חייבים לקנות עוד ועוד, וכמה שירוויחו - תמיד ימצאו סיבות להוציא את כל הכסף שברשותם. כשהרוויחו 7,000 שקלים חשבו שאם יהיה להם 8,000 הכל יהיה בסדר. והנה כשהם מרוויחים 10,000 הם טוענים שהם צריכים עוד 2,000 לחודש, וגם כשהכנסתם עלתה ל-15,000 מתברר שהם זקוקים לעוד.
תמיד מרגישים שחסר, ותמיד מרמים את עצמם שאם ירוויחו מעט יותר כבר לא ירגישו חיסרון. אבל באמת החיים סביב החומרנות יוצרים תמיד תחושת ריקנות וחיסרון.
הפתרון - חיי רוח
הפתרון לכך הוא לדעת שתכליתו האמיתית של האדם היא רוחנית. הכסף והרכוש הם כלים חשובים לסיוע לחיי הרוח, אבל הם אינם התכלית. כאשר אדם עסוק כל הזמן בכספו ורכושו, הוא הופך את היוצרות, והכלים הופכים אצלו לייעוד, וממילא חייו אינם חיים.
אם יזכה לעשות חשבון נפש אמיתי, יראה שאת רוב כספו הוציא על מותרות, ואת הדברים החשובים הזניח. לא השקיע מספיק בהרחבת משפחתו ובהענקת חינוך ערכי, לא השאיר לעצמו זמן ללימוד ולמעשים טובים.
החברה
הבעיה היא שגם מי שמצליח למלא את חייו בתכנים רוחניים, יודע ליהנות מלימוד, שמח לעזור לחבריו, לתרום לחברה, ליישב את הארץ, בעל כורחו הוא מושפע מהתרבות החומרנית שסביבו שמכתיבה רמת חיים, שמי שאינו עומד בה מרגיש מסכן.
החברה מכתיבה רמת דיור גבוהה מדי, ואפילו בתחום החינוך - החברה מכתיבה עלויות גבוהות מדי. רק חברה שתציב לעצמה אידיאלים ערכיים תוכל ליצור פתרון לבעיה הזו. אחד העקרונות שצריכים להנחות חברה כזו הוא, שאדם שמשתכר שכר מינימום צריך להסתדר באופן סביר, בלי צדקות וחסדים.
הרי לא ייתכן שבדור כמו שלנו, שרמת החיים עלתה פלאים, וגם מי שמשתכר שכר מינימום יכול לחיות כפי שחיו עשירים לפני חמישים שנה, יהיו כל כך הרבה אנשים שירגישו שאינם יכולים לקנות בית, לגדל ילדים ולהעניק להם חינוך איכותי.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם