שאלה
כבוד הרב, שלום וברכה!
בראשית דברי אני רוצה להודות לרב על עניית שאלות באתר זה ובכלל על ספרים המחזקים מאד מאד בעבודת השי"ת.
לאחרונה התחלתי ל"טעום" מעט מחסידות ברסלב וכל עולמה הפנימי- רוחני מדבר אלי מאד. אך מכל כתבי רבי נתן בהשתפכות הנפש וכו'(עד כמה שאני מבין-ואני יודע שאני לא מבין כלל בזה!!!!..) לעיתים אני מקבל מעיין תמונה שאפילו ברגעים הקשים ביותר שאדם נופל השי"ת איתו וכל מיני אמירות "בני בכורי ישראל", שאפילו שעמ"י היה שקוע במ"ט שערי טומאה השי"ת קרא להן "בני"...וכהנה וע"כ אני מרגיש כאילו זה בא לתת כוח לנופלים ע"י הידיעה שה' לא עוזב אותנו ושהוא אוהב אותנו בכל מצב, אך זה לעיתים מחליש את המאבק ואת ההתמודדות מפני שהשי"ת תמיד איתי וכו'' (אני מקוה שהסברתי את עצמי...)
דבר נוסף:השמחה.התורה אומרת בדברי התוכחה "תחת אשר לא עדת את ה' בשמחה ובטוב לבב" עבודת ה' ללא שמחה=פגם בעבודת ה'.וקשה לי עם אמירה כזו.תמיד צריך לשמוח?גם בנפילות? גם שבאמת קשה? והאם זה שמחה מצד הידיעה בעלמא שסוף הכל יהיה לטובה או שעכשיו ממש ממש אני צריך לשמוח ולא רק על התוצאה הסופית...וא"כ איך אוכל להגיע לידי שמחה אמיתית שכזו...(אשמח לדרכים מעשיות-באמת אני כ"כ מתחנן לשמוח ולשמח אחרים תמיד...ואחד מהדברים שמושך אותי בכל חסידות ברסלב זה עניין השמחה הבולט אצלהם!כבוד הרב!עזור לי ברכים פרקטיות...)
"כל מי שעוסקים בצרכי ציבור באמונה הקב"ה ישלם שכרם"..אשריכם ישראל!!!! תודה רבה רבה רבה על כל ההשקעה לענות לשאלות שלנו!! אשמח לתשובה בהקדם...
תשובה
רבי נחמן מסביר כי "טבע האדם למשוך עצמו למרה שחורה ועצבות מחמת פגעי ומקרי הזמן". ולכן השמחה איננה מצרך מצוי, ולא רבות הסיבות המזדמנות בחיי האדם המעוררות אותה. אולם רבי נחמן איננו מדבר על שמחה מזדמנת, כזו המתעוררת בלב האדם משהוגשמו משאלותיו, או כשהוא חש שבע רצון. המדובר על שמחה נשלטת, שמחה שניתן למצוא לגייס" אותה בכל מצב, גם במצב של קושי, גם בעת שאין הדברים מתנהלים כרצוננו.
"צריך להכריח את עצמו בכח גדול להיות בשמחה"!
מדובר כאן על מאמץ, לא על דבר שמתרחש ממילא. אולם אם נזכה ללמוד את הסוד הזה, למצוא שמחה בכל מצב, לא תהיה מניעה בעולם שתוכל למנוע בעדנו לחיות באופן הרמוני ונקי, ללא תחלואי גוף ונפש.
"כל השמחות - הן רק בשעתן", כותב רבי נחמן (לקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה ל"ג), "כגון למשל שמחה של חתונה או ברית, השמחה היא רק בשעתה, ואם יסתכל על הסוף, אין שום שמחה בעולם, כי סוף אדם למות". כל אותן שמחות הממלאות את ימינו ואשר נובעות מתוך התמלאות מאוויים, אינן שמחות של ממש, כי אותם דברים שאנו שמחים בהם בסופו של דבר יאבדו ויכלו.
"אבל אם יסתכל על הסוף של הסוף - אז יש לו לשמוח מאד, כי סוף כל סוף, דהיינו התכלית - הוא טוב מאד".
האמונה בתכלית, בבורא המנהיג את הכל ומכוון את הכל אל תיקונו הנצחי, היא היא לבדה שורש השמחה האמיתית, וככל שתתעצם האמונה הזו, כך תתעצם השמחה המתלווה לה.
למה הדבר דומה? לאדם הנוסע ברכבת. ישנן במהלך הנסיעה כל מיני שמחות קטנות - הכסא נוח לישיבה, הנוף המתגלה לעיניו מרהיב עין, או שחברו לספסל מסביר לו פנים. ויש כל מיני התרגזויות קטנות, כשלא נוח לו כל כך וכו'. אך אלו כמו אלו - אינם חשובים כלל ועיקר, ואם שמחתו או צערו נובעים רק מהם - אין אומלל ונלעג ממנו.
יעד הנסיעה, והידיעה שבסופו של דבר היא תסתיים, על כל שמחותיה וצרותיה והוא יגיע לביתו, הם הם הסיבה האמיתית לשמחתו, וכשיזכור אותה, הלא בנקל יתגבר על הצרות המלוות את הנסיעה, אף לא יתרשם במיוחד משמחותיה, כי בסופו של דבר, כדאי וכדאי לסבול קצת אי נוחות ומצוקות זמניות, מאחר ואלו אינם אלא התרחשויות חולפות בדרך אל יעדו האמיתי, הנצחי.
זוית נוספת בעניין השמחה אנו מוצאים ב"מעשה בשבעת הקבצנים". שם מספר רבי נחמן אודות מלך אחד, שהיה לו בן יחיד ואהוב, ועוד בחיי המלך עשה משתה גדול לבנו, למסור לו את המלוכה. ובתוך שמחת המשתה אמר המלך לבנו: "היות שאני חוזה בכוכבים, ואני רואה שאתה עתיד לירד מן המלוכה, בכן תראה שלא יהיה לך עצבות כשתרד מן המלוכה, רק תהיה בשמחה".
המלך, הוא הקדוש ברוך הוא, מלכו של עולם, רוצה למסור לנו, בניו האהובים, את המלוכה בעולמו (כאן כדאי להעיר שמלוכה אין פרושה שלטון מדכא המצטייר, מן הסתם, בדעתנו. כי אם, כהגדרת רבי נחמן, "להאיר בלב חברו השגות אלוקות". שלטון אמיתי על הזולת פרושו השפעת טוב, סיוע בתקונו, מבלי להשתמש בזולת לצרכיו האנוכיים של השליט).
באותו טקס הכתרה, שנעשה, מן הסתם, בעולם העליון, אומר המלך לבנו שהוא חוזה בכוכבים את ירידתו מן המלכות. על פי טבע העולם, וטבע הסכנות הרוחניות המצויות בו, מן הנמנע הוא שהאדם לא ישגה וימעד, ולו במעט, ממדרגתו הרוחנית, מדרגת בן המלך. ועל כן, מודיע המלך לבנו על העתיד להתרחש עימו, אולם בנוסף להודעה זו הוא נותן לו עצה: "בכן תראה שלא יהיה לך עצבות כשתרד מן המלוכה, רק תהיה בשמחה"...
עצה מוזרה, כמעט בלתי אפשרית. תארו לעצמכם בן מלך שהורגל בנימוסי המלכות, בפאר וביופי של הארמון, בכל מעדני עולם, והוא מושלך אל הרחוב עירום וחסר כל, אובד דרך, רחוק מגדולתו. היתכן לייעץ לו להיות בשמחה?
כאן מלמד רבי נחמן את האדם אמת גדולה על עצמו, ועצה עמוקה לתיקון נפשו. בן המלך המושלך מן הארמון, איננו חדל בשל כך להיות בן מלך. את שייכותו הטבעית לאביו לא יוכל שום כח שבעולם להכחיש. הוא עלול להיקלע למצבים, אבל השפלות לא תהיה לעולם מהותו!
מצב מול מהות. אלו הן מילות המפתח בגישה זו. היודע להבדיל בין שתיהן, ידע גם לשמוח, ולו במצב הירוד ביותר.
"בנים אתם להשם אלוקיכם", כותב הקדוש ברוך הוא בתורתו. מצד המהות, לנצח קשורים הננו לבוראנו, כבן אל אביו. מה שאנו בעצם, דהיינו נשמותינו, אינו אחר מאשר חלק אלוק ממעל, ניצוץ מאור אין סוף, וכמו שתיקנו חז"ל בברכות השחר, שכל יהודי יאמר: "אלוקי, נשמה שנתת בי, טהורה היא"!
אמנם מטבע הסתבכותנו ברשת החומריות עלולים אנו לרדת ממדרגתנו, לשכוח את מעלתנו ואף להכשל חלילה בחטא. אולם גם אז, רק מצבנו שפל. מהותנו לעולם מהות בן מלך. וזו היא עצת המלך, "ובכן תראה שלא תהייה לך עצבות כשתרד מהמלוכה. רק תהייה בשמחה..."
שמחה, כי ירידתך היא רק מצב שנקלעת לתוכו, מצב אפשר לשנות. ואילו מהותך, הנצחית, הרוחנית, כבן אל אביו, לעולם לא תוכל להשתנות.
בהצלחה,
ארז
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם