שאלה
בס"ד
שלום לכבוד הרב.
היהדות מקדשת את הנישואין, ובין היתר אנו למדים שזיווג בין איש לאישה הוא משמיים ומדובר בנשמה אחת שעם ירידתה לעולם התפצלה ולאחר שמצאו זוג איש את אשתו קורה האיחוד המחודש של הנשמות.
1. איך מתיישבת טענה זו עם ההיתר לשאת יותר מאישה אחת (כפי שהיה נהוג בימי קדם, עד לחרם רבנו גרשום)?
2. ואיך מתיישב הדבר לגבי זוגות שמתגרשים?
במידה ויש ספרים/מקורות לגבי עניין זה אשמח אם תפנה אותי.
תודה רבה על תשובתך
וכל טוב
חני
תשובה
בעז"ה
שלום,
מסיפור הבריאה למדים שאדם וחווה נבראו יחדיו וביחד נקרא שמם "אדם" ולאחר מכן נפרדו על מנת לשוב ולהפגש.
מעבר לחיבור הרוחני יש גם חיבור נפשי מיוחד במינו בין 2 נפשות שמתאימות אח לשניה (למרות חיכוכים מזדמנים) לנפשה של האשה יש מטבעה חיבור אחד, הרצון והשאיפה שלה הם להתחבר כול כולה לתוך מערכת יחסים אחת. מחויבות ונאמנות מוחלטת ולכן מטבע נפשה מותר לה להתחתן רק עם גבר אחד.
נפשו של הגבר רגישה פחות ומסורה פחות (לטוב ולרע שבכך) ולכן יש לו רצון ויכולת ליצור 2 מוקדי חיבור (נראה שעקב גורם זה יש יותר גברים שבוגדים בנשותיהם מאשר הפוך ר"ל...) ולכן הותר לגבר, בכל יכולותיו ותנועותיו הנפשיות לשאת יותר מאשה אחת.
ההיתר ניתן לו מסיבות של נורמות שהיו מקובלות, וכן משיקולים כלכליים וחברתיים - אך חז"ל מעולם לא המליצו ואף התנגדו לכך עד שבא רבינו גרשום מאור הגולה וקיבע זאת כהלכה לכל דבר וכן כיום הסכימו לכך כל הפוסקים של כל העדות.
עם זאת, למיטב הבנתי של המקורות- לכל אדם יש רק זיווג אחד אמיתי.
במקרה של גרושים- ייתכן (לעניות דעתי, ברוב המקרים) שהזוג טעה בהערכתו והתחתן עם בן\בת זוג שאינם משורש נשמתו ועל כן הם נפשרדים ויוצאים לחפש את בן זוגם האמיתי.
עם זאת, יש מקרים שאדם לא זוכה להתחתן עם בן הזוג המיועד לו (בין אם בגלל אסונות, אנשים נפטרים ח"ו אדם לא מוצא וכו')
זוג שהתחתן לאחר מחשבה מעמיקה ואמונה וטהרה- חזקה שהם מיועדים אחד לשני וכי ההשגחה האלוקית אפשרה להם לחבור אחד אל יעודו.
זוהי ההנחה- עד שיבואו נסיבות חריגות מאד ויוכיחו אחרת ורק בנסיבות חריגות מאד אלו מתאפשר להתגרש חס ושלום.
ויהי רצון שהקב"ה ישיש על עמו כמשוש חתן על כלה
בברכה,
אור
צוות ישיבת צפת
or.tzfat@gmail.com
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם