שאלה
לכאורה נדמה שההלכה לא נוהגת באחידות לגבי ההלכות המתירות והאוסרות את השחתת הגוף. לדג' נאסר לקעקע את גופנו כיוון שהדבר משחית אותו, הדבר ברור, אך מדוע מותר לחורר את גופנו ולענוד עגילים באוזניים?! כמו"כ מדוע ההלכה מבדילה בין חירור הגוף במקומות שונים, כיצד ייתכן שמותר לענוד עגילים באוזניים או לשים נזם אך אסור לעשות פירסינגים במקומות שונים ונסתרים בגוף(נצא מנק' הנחה שעושים זאת כיון שאוהבים ולא כדי להידמות לגויים וכו'..)?
תשובה
התורה אסרה כתובת קעקע: "וכתובת קעקע לא תתנו בכם" (ויקרא י"ט, כ"ח). גם לאותן דעות שיש מקום לחפש טעם למצוות ואיסורים מן התורה, צריך לזכור שאת הטעם נתן אדם, ואילו את המצוה או האיסור נתן הקב"ה, ולכן הם אינם תלויים בטעם. אז נחזור ונדגיש: נאסר לקעקע את גופנו כיוון שהתורה אסרה, ולא כיוון שהדבר משחית אותו. ולא נאסר לחורר את גופנו ולענוד עגילים באוזניים לא מן התורה וגם חכמים לא גזרו על כך ולכן אין מקום שאנחנו נבוא ונאסור.
הרמב"ם מזכיר שכתובת קעקע היתה מנהג של עובדי עבודה זרה. הוא אינו אומר שזה טעם האיסור, אבל מציין זאת. אולי רוצה הרמב"ם לומר שאם אנחנו רוצים לשמור את רוח ההלכה ולא רק את ההלכה ה"יבשה", יש להימנע מדברים כגון אלה שגם הם מנהגים שמקורם בעבודה זרה. לא מדובר על הרצון להידמות לגויים אלא על מעשים שמקורם שלילי. ומסיבה זו מחנכי דורנו שוללים עשיית פירסינג גם אם דבר זה אינו אסור במפורש בספרי ההלכה.
ואוסיף: ראוי שאנחנו נשלוט על מעשינו, ולא מעשינו ישלטו בנו. אם נחשוב על דבר זה לפני שאנחנו עושים משהו, מחשבה זו יכולה להשפיע על ההחלטה. ואם המחשבה תהיה מושפעת מרוח ההלכה ולא מן הרוח הנושבת בחוץ, נֵראה יותר טוב.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם