השואה

שלום לך

שאלת מקום הרע בעולם נידונה לאורך הדורות גם בקרב חכמי אומות העולם כפי שמביא הרמב"ם בספר מורה נבוכים. ההסבר שהרמב"ם מציע הוא שרוב הרע שבמציאות הוא תוצאה של הבחירה החופשית, שהקב"ה נתן לאדם ( וגם לגויים ) את האחריות על המעשים. ובאר הרמח"ל בספר דרך ה' שהעולם הזה הוא עולם הנסיון והעמל והעוה"ב נברא בצורה מתאימה לשכר ועונש וכך שמי שמת על קידוש ה' יזכה לשכר נצחי ואותם רשעים יירשו גהינם ולאור זה שאלת הצדק פחות חריפה.

יש מיעוט רע שהוא לא תוצאה של מעשה האדם אך הוא עונש על מעשים רעים אלא שאנו לא יודעים לחשב את חומרת המעשים כנגד חומרת העונשים .

בסוף הוא מציין שיש דעות שהקב"ה נותן לאדם ייסורים מתוך אהבה דהיינו לזכך אותו ולתת לו שכר מיוחד עבור המאמץ.

ועניין דומה לזה מסביר המלבי"ם על הפסוק בישעיה מ "נחמו נחמו, עמי*יאמר, אלוהיכם. ב דברו על-לב ירושלים, וקראו אליה*כי מלאה צבאה, כי נרצה עוונה: כי לקחה מיד ה' כפליים בכל-חטאותיה. "

הוא שואל מדוע לקתה כפליים ? ומה הנחמה בזה ? הרי זה לא לפי הדין - לקבל כפול ממה שמגיע ?

ובאר זאת במשל על מלך שנתן עונש לעבד לשבת בבית הכלא מספר שנים ולספוג מספר מלקות כל שנה. ומשראה שהעבד לא ישרוד הרבה שנים בתוך בית הכלא החליט לרכז את המלקות שמספר שנים קצר ולשחרר אותו מוקדם יותר ומעין זה היה ביציאת מצריים השעבוד היה אמור להיות ארבע מאות שנה אלא שעם ישראל הגיע למ"ט שערי הטמאה ובשער החמישים כבר לא הייתה תקומה ח"ו ולכן הכביד הקב"ה את השעבוד כך שיצאנו משם לאחר מאתיים ועשר שנים

גם בגרמניה לפני השואה הייתה מציאות נוראה של התבוללות שהלכה וגברה מעשרים לחמישים ושבעים אחוז של נישואי תערובת עם גויים כך שעתיד האומה עמד בפני סכנה.

תמיד ניתן להסתכל על המציאות בשתי צורות כפי שאמרו חז"ל באופן כללי לגבי הגלות במדרש אסתר רבה (וילנא) פרשה י: אנדריאנוס קיסר אמר לו לר´ יהושע "גדולה היא הכבשה שעומדת בין שבעים זאבים"

- נראה שאדריאנוס ניסה "לעקוץ" את ר´ יהושע על אורך הגלות וממילא להוכיח שהקב"ה לא משגיח על עם ישראל.

- ור´ יהושע עונה לו שתמיד אפשר להסתכל גם על הצד השני של המטבע

- "אמר לו גדול הוא הרועה שמצילה ושוברן לפניה - הה"ד כל כלי יוצר עליך לא יצלח וגו´"

ר´ שלמה קרליבך ממחיש עיקרון זה בסיפור נוגע ללב על השואה (השחזור שלי - מהזיכרון..). והוא מספר על יהודי שישב בביתו ולמד גמרא, מסכת בבא מציעא ותוך כדי שהוא מנסה להבין את דברי התוספות נכנסו "ההם" (הצוררים) והרגו את בני משפחתו.

לאחר שנות הסבל ניצל אותו יהודי ועלה לארץ אך אז כבר היה כופר עד כדי כך שהיה מלמד את בניו "דעו לכם יש אלוקים אבל מצווה שלא לעשות את רצונו"(רח"ל).

יום אחד הסתובב בבני ברק לרגל עסקיו ופתאום מאחד מבתי הכנסת הוא שומע קול של לימוד שנשמע לו מוכר -משהו בתוכו משך אותו להיכנס והנה בפנים יושב אדם וקורא את סיומו של התוספות במסכת בבא מציעא ששם הוא בדיוק הפסיק.

ללא מחשבה התיישב לידו סיים ללמוד את דברי התוספות ופרץ בבכי ואמר אם למרות השבר הגדול והניסיון להשמיד אותנו אני חי במדינת ישראל והצלחתי לשרוד ולסיים את דברי התוספות - יש המשך לקול התורה ואני חוזר ומאמין בהשגחת ה´ על עמו.

בבברכה אייל משה