השגחה והעמדה הנפשית שלה

שאלה

בס"ד

שלום רב הרב.

אני בן 21 , כרגע בצבא.

1. למה בישיבות שלנו ההולכות בדרך הר קוק לא שמים דגש על העניין שהכל לטובה ועל עניין ההודאה לה' על כל דבר? הרי זה יסוד גדול מאוד בעבודת ה', לא יכול להווצר מצב שבו אדם בונה לעצמו הרבה עומק באמונה שכלית אבל את הדבר הכי פשוט -לראות עין בעין איך כל החיים שלו צמודים לה' ואיך הכל לטובה ולהכיר ממש בטובות ה' אליו כל רגע ורגע ולהודות לה' עליהן,דווקא את זה אין לו? ,אני לא מזלזל בבניין אמונה עמוק בשכל,אבל אני רואה עומק אין סופי בהודאה ובהשגחה ואמונה שהכל לטובה, עומק שבאמת חסר.

2.יש קצת חסרונות באמונה שהכל מה' והכל לטובה (אולי בגללם הצד הזה לא מודגש) ,קשה לבנות מדינה עם אמונה שהכל מה', יותר פשוט- קשה להיות מ"כ בצבא עם אמונה שהכל לטובה, איך הולכים בדרך הזו? מצד אחד -הכל לטובה,דבר שיוצר הרבה ענווה אצל האדם וגורם לו לקבל הרבה דברים כמו שהם ולראות את הטוב שבהם ומצד שני -השאיפה לביקורת של דברים , אסרטיביות,חוצפה,אפילו אכזריות,לראות איך דברים הם לא טובים ולנסות לשפר אותם ואף פעם לא להסתפק במה שיש,שאלו דברים בסיסיים בעולם שלנו וק"ו לבניית מדינה. לפעמים נוצרת אצלי קצת הסתייגות מכל הדרך של "הכל לטובה" בגלל התמימות הזו שלה. מה עושים?

3.האם חטא שחטא האדם גם הוא לטובה? ברור שעדיף שלא נחטא ,אבל אם כבר חטא האדם הוא צריך להתייחס אל החטא כאל פרט בתוכנית האלוקית המופלאה שבה הכל לטובה? אם כן, איך זה מסתדר עם "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים"?

תשובה