השבת אבידה

א. כיון שיש קבצים פנימיים מסויימים שאינם בכל מכשיר כזה, אלא נבחרים ע"י הבעלים, נחשב המכשיר כדבר שיש בו סימן שיש חובה להכריז עליו, לכן עשית כהלכה שהכרזת.
ב. חובת ההכרזה על אבידה היא למשך הזמן שסביר להניח שהבעלים כבר ידעו ממנה וחפשו בסביבה. נראה ששלושה שבועות זהו זמן מספיק לכך במיוחד במכשיר כזה שמשתמשים בו לעיתים קרובות יחסית.
ג. כיון שהאבידה נלקחה ספק לפני יאוש, אע"פ שהבעלים כעת התייאשו, חלה כבר חובת ההחזרה והמוצא לא זכה בה כדין אבידה לאחר יאוש, כיון שכך הדין שיהא מונח עד שיבוא אליהו (שו"ע חו"מ רסב ס"ג). אמנם כבר כתבו הפוסקים שבחפצים מצויים שאין קפידא דווקא עליהם, ניתן לשום את ערכם ולרשום את הסכום, וכשיש סימנים לרושמם (שאם לאחר זמן כן ימצאו הבעלים תחזיר ע"פ סימנים) ואז מותר להשתמש באבידה. (שו"ע רסז כא'). במקרה שלפנינו נראה שאתה צריך לשמור על הקבצים שהיו שם, ולכן תשמור עליהם בנפרד כקבצים בפנ"ע, שאז שימושך לא הזיק כלל לבעלים, ואם לא כן זהו בכלל חפץ שמקפידים שאסור להשתמש בו.