שאלה
מצאתי כי הרשב"א הקדוש כותב ב שו"ת הרשב"א, חלק ג, סימן שצג "'שאם אתם מעמידים הכל על הדינין הקצובים בתורה ושלא לענוש אלא כמו שענשה התורה [...] נמצא העולם חרב, שהיינו צריכים עדים והתראה, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל: "לא חרבה ירושלים אלא מפני שהעמידו דבריהם על דין תורה"
למה הכוונה הרי דין התורה הוא הדין שאנו אומרים ללכת לפיו והוא הדין האלוקי המושלם!
כיצד גם הגמרא טוענת זאת?
לא מובן.
תשובה
שלום
זה מובא בשו"ע וברמ"א בחושן משפט, וכך נהגו ישראל מעולם לתקן תקנות ולגדור פרצות.
דין תורה הוא המינימום ולא המקסימום, אלא אם הוזכר בתורה אחרת. לדוגמא- אסור להרוג מדין תקנת הקהל ללא עדים והתראה כמו שהדין מדאורייתא מחייב. אך מותר להעניש ולנדות לפי ראות עיני פרנסי הקהל היכן שמזהים שיש לגדור פרצות.
כל טוב