שאלה
בפרק הראה כתוב שאין מראין לו לאדם בחלומו אלא מתוך הרהורי ליבו וכשלמדתי את זה התעוררה אצלי השאלה הבאה:
אם זה כך,האם יכול להיות שכל מה שכתוב בפרק הראה על חלומות תקף לתלמידי חכמים בלבד? (הרי הפתרונות לחלומות בפרק הנ"ל מסתמכים על פסוקים ולכן זה תקף רק אצל תלמידי חכמים משום שהפסוקים הללו הם הרהור הלב שלהם)
תשובה
ב"ה
שלום.
דע לך כי התלמוד הבבלי במסכת ברכות מסווג סוגי מסויימים של חלומות כהבל וכדברים בטלים.
ויש חלומות שהם הרהורי הלב של האדם שהרהר ביום או באיזה יום אחר והם צפים ועולים מהתת מודע אל המודע.
ויש סוגים של חלומות אמת.
חלום שהוא אמיתי הוא ניצוץ של נבואה ולעיתים כשהנשמה עולה בשעת השנה לג"ע אז מראים לאדם כל מיני דברים.
חלק ממה שמראים האדם לא זוכר.
חלק ממה שמראים זוכרים במעורפל.
חלק ממה שמראים כלל לא נוגע לאדם החולם.
חלק ממה שמראים נגוע ומתערבב עם תחושות ועם תת מודע שעולה וצץ .כמו תבן וקש.
וכבר נפסקה ההלכה בשו"ע סימן ק"ל על פי דברי התלמוד במסכת ברכות דף ה:
מי שחלם ונפשו עגומה עליו יעשה "הטבת חלום"
ו (מופיעה ברוב הסידורים)
וכן יש לבקש בברכת הכהנים בקשה מיוחדת שיתהפך החלום לטובה ולברכה.(גם זה מופיע בסידור)
אפשר גם ללכת לחבר\ה חכם\חכמה קרוב\ה שישמע\תשמע את החלום ויפתור אותו לטובה - וכך ירגע המצפון ותעלם ההרגשה העוגמת את הנפש.
וזה כלפי כל אדם באשר הוא אדם.
ולכן לא נתפסים לחלום כאילו זה דבר מקודש כי אין לנו היכולת היום לדעת ולברר את הקש מהתבן ואת הדברים האמיתיים מהדברים הלא אמיתיים .וראה בתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין דף ל' עמוד א' סיפור על אדם שחלם חלום ובחלומו הוא רואה את האבא שלו שאומר לו כי במקום מסויים בבית יש קופסא של מטבעות זהב וזה מעשר שני שהוא צריך לתת.
האדם הזה התעורר בבוקר וכמובן שזכר את החלום וחיפש ומצא את הקופסא עם הכסף ואמרו לו חכמים שאת הכסף הזה הוא יכול לקחת לעצמו והוא לא חייב לתת את זה כמעשר עני מפני ש"דברי חלומות לא מעלים ולא מורידים".
.