שאלה
שלום כבוד הרב,
לפני שאלתי מראש אודה לך על עיון בשאלה בקפידה רבה מאחר ותשובתך יכולה לשנות את חיי.
במהלך השנתיים האחרונות הכרתי בחור גוי, מאז שהכרתי אותו התחברתי מאוד ליהדות בצורה ממש רוחנית וניסיתי לחבר אותו כל הזמן בהצלחה, הוא התחיל לקרוא ספרים שעניינו אותו מאוד ושקד ולמד.
קרה מקרה של חסימה רגשית גדולה בלב שלי לאותו בחור והחלטתי כי עליי לעזוב אותו כי הוא לא יהודי.
מסרתי לו כי אני מצטערת ולא אוכל להיות איתו כי הוא לא יהודי והוא אמר לי שבכל מקרה הוא יהיה יהודי איתי או בלעדיי וכי הוא מרגיש שזאת הדרך שלו.
מאז שאני לא איתו אני מרגישה מן הרגשה של חוסר שקט נפשי וחוסר בחיים שלי, אני מרגישה כאילו ליוויתי אותו "חצי דרך" ואני נוטשת אותו לעשות את הגיור לבדו, יש לציין כי הבחור משקיען ברמות גבוהות וכי הציב לו מטרה ילך בה באש ובמים.
מאז הפרידה ממנו יש לי 2 הרגשות, הראשונה היא כי עליי לחזור אליו ולהמשיך איתו את הדרך שהתחלתי וזאת משימתי בעולם עד שנתחתן חתונה יהודית.
השניה - לטבול במקווה ולהיטהר מכל מעשיי (יש לציין כי אני רווקה ולא אוכל לעשות זאת לפי הבנתי)
אני בהרגשת ריקנות נוראה, אני תוהה האם יכול להיות כי נטשתי את משימתי בעולם ובגלל זה אני מרגישה מה שאני מרגישה, או שכאב הלב שלי נובע מייסורים על החט שעשיתי.
אני ממש מתלבטת אם ללכת על זה עד הסוף, או לעזוב את זה ולהתפלל לזיווג שלי שקשה לי להאמין כרגע כי הוא יגיע.
תודה כבודו מראש על תשובתך.
אור
תשובה
שלום וברכה
כל מה שאכתוב נובע מהמחשבה לי בלבד. אין לי כוחות נבואיים, ואין בידי לקבוע מה מקורה של תחושת הריקנות שלך. אנסה לעזור רק לאור יסודות קבועים ובסיסיים, ואת תגזרי את מה שמדבר אלייך ותאמצי אותו, ומה שלא מדבר אלייך אינו מחייב אותך.
א. יש להבחין בין שתי סוגיות. הראשונה שבהן היא הסיוע שלך כלפיו שיתגייר. זה עניין העומד בפני עצמו, ואם את מסוגלת עתה לעשות זאת – אדרבא, המשיכי. לעומת זאת, הקשר האישי העמוק בינך לבינו עד כדי הקמת בית הוא עניין אחר, והחסימה הנפשית היא סיבה מספיק טובה שלא להתחתן אתו.
ב. על כן, את יכולה לשוב ולסייע לו להתגייר (כמובן, אם הדבר אינו גורם לך נזק, ואינו משעבד אותך אליו עד לכדי חסימתך מפני אפשרויות היכרות אחרות), ובכך למלא את חלל השליחות, ובמקביל את מחליטה כי לא אתו תקימי בית.
ג. לא ברור מהשאלה מפני מה את חשה שאת צריכה לטבול ולהיטהר. מובן כי אם נעשה דבר מה לא טוב ביניכם המציאות היא אחרת, אולם לא על זה כתבת, ועל כן איני יכול להתייחס.
ד. הטוב ביותר הוא לפנות את לבך כלפי העתיד, ולהיות קדושה וטהורה בחתירה להקמת בית משלך.
ה. לא כתבת מפי מה קשה לך להאמין שזה יגיע. אם הדברים נובעים ממה שכתוב במכתב, הרי שאין את צריכה לחשוש שמא עזיבת השליחות תמנע בעדך להקים בית. אם זה בגלל משהו אחר – אני לא יודע מה קרה בעבר, ועל כן איני יודע לומר דבר.
כל טוב ובהצלחה גדולה.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם