הקושי שבטהרת המשפחה

שאלה

שלום כבוד הרב!

בעלי ואני נשואים שנתיים ושומרים על כל הלכות טהרת המשפחה מאז שנישאנו. אני בוגרת החינוך הדתי (אולפנית במרכז הארץ) ובעלי חוזר בתשובה.

שנינו שלמים מאוד עם הדרך בה בחרנו לחיות את חיינו ולחנך את בננו התינוק, ובעזרת ה', גם את הבאים אחריו.

לצערי אני מוצאת קושי גדול מאוד בשמירת נגיעה בבעלי בתקופת ימי הנידה (ושבעת נקיים, כמובן). מידי חודש אני מוצאת את עצמי בוכה מס' פעמים במשך השבועיים הללו ולעיתים אף יוצרת ויכוחים קשים מאוד עם בעלי על נושאים פעוטים או נושאים שעומדים על כנם זמן רב ולפתע מציתים את חמתי...

למרות המצוקה הקשה, אף פעם לא העזתי לעבור על שום הלכה בנושא.

אני מאמינה מאוד בחשיבות הדבר, אין לי כל ספק שתורתינו היא תורת אמת ואף מבחינת יעילות הדבר לקשר שלי עם בעלי (ובמיוחד בתקופה פרוצה זו...), אך קשה לי עם זה מאוד.

בנוסף לאמונה בדבר, בעלי ואני קוראים מידי כמה חודשים את הלכות הנידה ואת החיזוקים והצידוקים לקיומה. זה מרענן בנו את האהבה למצווה למרות הקושי וכמובן מזכיר לנו שוב את האיסורים וההיתרים.

אני מרגישה מצוקה מאוד גדולה ואף מוצאת עצמי בעצבות גדולה ככל שהזמן להפרד מתקרב.

הקשר שלנו מאוד ממלא ואנו מרגישים באהבה הגוברת מידי יום. אין אני מרגישה, חס וחלילה, שבעלי פחות אוהב אותי כשאסור לנו לגעת או שהקשר שלנו "לא שווה" בלי המגע- חס וחלילה!!! אך הקושי מאוד גדול ואני חוששת שיבוא יום ומעוצמת הכאב ארגיש רצון עז לשבור את כל מה שחונכתי עליו.

בבקשה, עזור לי לפתור את המצוקה הזו, או לפחות תן לי דרכים להעמיק את אמונתי בחשיבות הנושא.

בתודה והערכה גדולה,

סיגל.

תשובה