הפרדה בעמנואל

שלום וברכה,

אני שמח על שאלתך.
זה עתה חזרתי מההפגנה בירושלים ורציתי לחזק את כוחם של הרבנים מעמנואל.
במקום זאת קבל את תשובתי.


חברו כאן כמה גורמים ענייניים ציבוריים וצריך לראות גם את הזרמים מתחת לפני השטח.
חלק מהגופים פועלים בתמימות וחלקם שותפים בעל כרחם במאבק.
יש כאן כמה מישורים:
1. המישור הלאומי הרחב - זה חלק ממאבק גדול יותר.
2. המישור הלאומי השני - בג"ץ והפרדת הרשויות במדינה.
3. ההורים.
4. הילדות.
לאחר מכן אוסיף כמה דברים על העותרים

1. במישור הלאומי הרחב זה חלק ממאבק על התרבות, החברה וקיומו של עם ישראל.
מאחורי זעקת האפליה והעמותה שפעלה "למען הבנות הספרדיות" עומדת הקרן החדשה לישראל. רוב מוחלט של המימון לעמותה זו – מקורו בקרן זו. קרן שמטרותיה ידועות לנו זה זמן רב ולאחרונה הם גם פורסמו בכנסת וברבים. בצורה כזו ניתן לראות:
א. פעולה לשלילת כוחם המוסרי של חיילי צה"ל, מחלישים כך את כוחם. דוגמת דו"ח גולדסון.
ב. הוצאת ישיבת הר ברכה מחוץ ל´הסדר´ ורדיפה אחרי תלמידיה עד למאסר. בכך לוחמים מלאי אמונה נבלמים ונחלשים בצבא (אין זו פעולה של הקרן אבל זה מגיע מאותו כיוון רוחני)
ג. החלשת לימוד התורה והידור במצוות שמשם כוחו האמיתי של עם ישראל בתואנות ובתירוצים שונים.
לסיכום: – זה חלק ממאבק להחלשת התורה והמוסר בירושתנו את ארץ ישראל, ארץ אבותינו.

2. בית המשפט – משתמש בסמכויותיו וחורג מהן בהרבה, בכל מקום שנראה לו.
א. זה כבר כמעט עשרים שנה שפסקי בתי המשפט הם לגופו של אדם ולא לגופו של ענין. דהיינו אם העותרים הם בצד ´שלנו´ או בצד השני. ניתן לבדוק ולהוכיח זאת על ידי לקיחת פסקי דין במצבים דומים והעובדה שבית המשפט מגיע למסקנות הפוכות. (בהפגנה הונף שלט המזכיר מקרה הפוך בו בית המשפט טען שזכות ההורים לחינוך גוברת על ערכים אחרים). דוגמא נוספת בולטת היא האיסור להרוס בית המאיים על ציר כיסופים שההיתר להריסתו ניתן אחרי רצח בנות משפחת חטואל.
ב. ההורים לא היו צד לענין ועד עתה איני מבין כיצד צורפו לעתירה על ידי בית המשפט – התערבות שאינה מקובלת.
ג. לא שמענו על התערבות בבתי ספר ממלכתיים ערבים בהם מלמדים דברי שטנה על המדינה.
ד. במדינה מתוקנת יש הפרדה ברורה בין כל אחד מהגופים השלטוניים: המשטרה אוכפת חוקים, הצבא מגן על בטחון המדינה ובית המשפט מכריע בתביעות שמובאות לפניו. לצערי בעשרים השנים האחרונות הצבא והמשטרה מטשטשים את הגבול בינהם ובית המשפט העליון ביודעים מחליט שהוא מקבל או דוחה חוקי כנסת. במקרה שלפנינו הוא מחליט להיות גם המחוקק וגם השוטר – אוכף החוקים. {כהערה היועץ המשפטי שנבחר על ידי הרשות המבצעת - משרד החינוך לבדוק את הנושא טען, לאחר בדיקה שאין שום אפליה עדתית במקרה זה, אלא שהשופט לא נתן לעובדות לבלבל אותו וכתב נגד האפליה העדתית}.
לסיכום: - זה המשך של נסיון בית המשפט העליון להרחיב את סמכויותיו.





3. ההורים –
א. כל אחד צריך לדעת שכדי לעמוד על עקרונותיו הוא מוכן לשלם מחיר כבד. כותב על כך הרמב"ם בהלכות מלחמה שאדם הנכנס בקשרי המלחמה אסור לו לחשוב לא על אשתו ולא על ילדיו אלא ילחם בכל כוחו, ואם לא עשה כן – כל דמי ישראל תלויים בו. כך נהגתי בכל פעם שיצאתי למקום מסוכן, וכך אני אומר לעצמי בכל פעם שעלי לפסוק דין או לתת תשובה בהלכה שעלולה לקומם כלפי אנשים.
מי שמפחד ממאסר – המאסר מפחיד אותו. מי שנאמן רק לבורא עולם הוא עובד ה´ באמת.
ב. בעשור האחרון הוחלט על נתינת חופש נרחב להורים לקבוע תכנים בבית הספר של ילדיהם. זו מגמה, אולי מבורכת של משרד החינוך. האם לקבוע כללים זו חריגה ממגמה זו.
ג. גם אם הם טעו ורשמו את ילדיהם לבית ספר מהחינוך העצמאי (במקום בית ספר פרטי כמו בחסידויות בערים הגדולות) האם זו סיבה למאסרם, האם הם ביזו את בית המשפט אליו הם לא פנו וגם לא היו נתבעים על ידי אף אחד.
ד. הסיכום לשנה הבאה לבית ספר חסידי נפרד מקובל על כולם ויש כאן רק נסיון להכריח אותם להכיר שהבג"ץ מעל להוראת הרבנים והתקנון שהם קבעו. – כל יהודי בעולם יודע שהקב"ה מעל כל בית משפט אפשרי. {אני משוכנע שגם לשופטי הבג"ץ יש באופן אישי לכל אחד מהם קווים אדומים של התנהגות בחיים העומדת מעל לכל דבר אחר – השאלה היכן הגבול היא כמותית, כל אחד לפי דעתו, ולא מוחלטת)

4. הבנות –
א. באחד הגלגולים של התקנון יש בקשה שהן תתפללנה בבית בנוסח כמו בית הספר. – אולי זה דרישה שבעיני נראית גדולה אבל הרבה יועצים ומחנכים מדברים כל החשיבות שלילד בגיל הרך תהיה זהות לילד בין הבית לבית הספר.
ב. גם לגבי החברים עם מי הבנות מתרועעות – לכל אחד יש את הגבולות שלו: האחד לא רוצה שילדים אלימים יבואו לבית הספר של ילדיו, והשני אינו מסכים שבנותיו ילמדו עם מי שיש טלוויזיה בביתו.

העותרים - יתכן שכוונותיהן טובות אבל מעשיהם אינם רצויים:
א. אסור לפנות לערכאות. זהו איסור תורה ברור ומפורש ויהודים פונים לשם רק בלית ברירה אחרי הגשת תביעה לבית הדין. במקרה זה הם פנו לבג"ץ ומרגע שהם פנו אליו אין להם יכולת לעצור את ההידרדרות הזו ואת כניסתו לכל מקום.
ב. לקבל כסף מגוף כמו הקרן הזו, הוא כמעט כמו איסור לקבל כסף מהגויים – הכסף משפיע.
ג. גם אם הם רצו בטובת הבנות הספרדיות המקופחות – מה שלא ברור שקיים – אין לנקוט לשם כך בכל הדרכים ומוטב שתמשך "אפליה" מאשר לתת חרב בידי עוכרי תורת ישראל.
לסיכום: אני מאמין בתום דרכם לפחות של חלק מהם, אבל בעולמנו צריך להיות גם חכם ולא לתת חרב בידי גופים ואנשים אחרים, חרב שסופה בדרישה להורים לומר שהבג"ץ מעל התורה ועל כך כל אחד מוכן למסור את נפשו.

לגביך באופן אישי -
פשוט תוסיפי אור, תקפידי להתעלם מהבדלים עדתיים וכד' בחייך הפרטיים וכך תוסיפי אור ותזכי לגרש את החושך

בברכה שבת שלום ושלווה
דוד לוי

הערות:
1. אין שם הפרדה עדתית בין ספרדים לאשכנזים - במקרה זה, אלא הפרדה בעיקרה דתית שמטרתה לבודד את הנערות מהשפעות אמצעים זרים.
2. הפרדה כזו מקובלת תמיד בכל מקום והשאלה היא היכן הקן. הקו שלהם מחמיר מאד (אולי כדי איסור להחזיק רדיו בבית) אבל ברור שחבורה בה אין רדיו שבהפסקות הילדים מחליפים חוויות - זה קושי חינוכי.
יהיו כאלו שלא ירצו שילדהם ילמדו עם כאלו שבביתם משתכרים או משתמשים בסכינים. במידה מסוימת זה פחות משפיע על הדיבורים בכיתה של ילד בבית ספר יסודי, מאשר עיתונים וטלויזיה ומחשב שהילד רואה בבית ומספר לחבריו.
3. אם נכונה העובדה שבפסק הדין מכונה התקנון של הרב ווזנר 'מחמיר' זה חמור בפני עצמו. מחר חלילה יחליט שופט ששמירת שבת היא מחמירה, או שהבדלה במוצאי שבת היא פגיעה ב'כבוד האדם וחרותו'.
4. ידוע לי שהיתה ואולי יתכן שישנה אפליה עדתית בכמה מקומות. על רקע זה קמה תנועת ש"ס בירושלים ולאחר מכן בכל הארץ. היא ניסתה לגרש חושך זה בעזרת הוספת האור. וכך היא דרכם של צדיקים - להוסיף אור, להגדיל מוסדות טובים בהם אין אפליה.
למרות זאת איני יודע בטוח אם מי שלומד במוסדות שלהם יכול להתפלל בנוסח אשכנזי ושבשיעורים לומדים גם את מנהגי האשכנזים ?.
5. לצערי הכלל ש"הפוסל במומו פוסל" נכון גם כאן ומספיק אם נבדוק כיצד נראה בית המשפט העליון ? האם יש בו חופש דעות כמו בכנסת, או שרובו מייצג ופועל לפי דעותיהם של אחוז קטן מעם ישראל (כולל בענין העדתי ובכמות הספרדים שבו).