שאלה
שלום רב,
אנחנו זוג שעתיד להתחתן בעזרת השם בעוד כמה חודשים.
אנחנו מה שנקרא חוזרים בתשובה, גדלנו בעולם החילוני אבל תמיד היינו בכיוון של חיזוק היהדות שלנו והשמירה על המצוות, ובעזרת השם אנחנו רוצים בית של תורה.
הגענו להחלטה משותפת שאנחנו רוצים לעשות הפרדה בריקודים בחתונה, כשאנחנו באים לקראת ההורים בידיעה שיהיה להם מאוד קשה לקבל הפרדה מלאה.
בימים האחרונים הכלה המיועדת לא מפסיקה לקבל טלפונים מהסבתא שלה, כשהשיחות הללו ברובן נשמעות בבכי צעקות והיסטריה:
"אתם לא תעשו הפרדה בריקודים. אנשים לא יבואו לאירוע שלכם, אנשים לא ירקדו, אנשים לא ירגישו קשורים, אתם לא תעשו הפרדה".
היא לא מוכנה אפילו לשמוע הסבר, היא לא נותנת להשחיל מילה.
העניין הזה חלחל גם להורים של הכלה, וגם להורים של החתן. זה מלווה בפנים חמוצות ומבוהלות של "השתגעתם?" . למרות שאנחנו שומרים שבת והולכים לבית כנסת והכלה המיועדת הולכת עם חצאית, והחתן המיועד עם כיפה, עדיין זה נפל על ההורים כהפתעה כל עניין ההפרדה.
בשאלות אחרות ראינו שרבנים הציעו "לבוא לכיוון האמצע, ולא לעשות הפרדה מלאה" ... וכאן כבר מראש באנו לאמצע וכנראה זאת הייתה הטעות.
בכל אופן, כרגע המצב עומד כך שאף אחד לא מוכן לשמוע.
אנחנו ברוך השם תמיד מגיבים עם חיוך ועם משפט "אנחנו אוהבים אתכם", הכלה שתזכה לאריכות ימים ובריאות, הצדיקה שלי, הגיבה לסבתא שלה באותן שיחות היסטריות "סבתא, אני אוהבת אותך. אני מוכנה לשקול את מה שאת אומרת לי בתנאי שגם את תשקלי את מה שאני אומרת" הסבתא הגיבה שוב בדכאוניות "אני לא רוצה לשקול".
אנחנו באמת חיים באמונה שלימה, אין בנו חשש ואנחנו לא דואגים, אנחנו יודעים שאם עושים משהו בתעוזה וברצון השם, השם עוזר. בנוסף, יש לי רב שמלווה אותי ואני משתדל ברוך השם להקשיב לכל מה שהוא אומר. והוא רב של "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".
אני לא מחפש למצוא "פירצה" ושמישהו יגיד לי "אוקיי, תעשה בלי הפרדה" , אני יודע שאין דבר כזה.
הרצון שלי לשאול את השאלה הזאת כאן היא בשביל שעוד אנשים יקבלו את התשובה וילמדו ממנה, ולמרות כל מה שאמרתי בפסקאות האחרונות - גם לי חשוב לשאול ולקבל מכם תשובה - האם יש שלב מסוים שנצטרך לעצור ? האם יש גבול מסוים ? הסבתא כרגע ממש מאיימת שאפילו תשים מתנה ותלך.
זה כמובן לא ברור לי, איך אנשים שאוהבים
תשובה
שלום ומזל טוב .
מצוות עשה מן התורה, שיכבד אדם את אביו ואת אמו, ויירא מהם, שנאמר (שמות כ, יב): "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ", וכן נאמר (ויקרא יט, ג): "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ". ואמרו חכמינו זכרונם לברכה במסכת קידושין (ל, ב), שהשווה הכתוב כיבוד אב ואם לכבוד המקום, שנאמר (דברים ו, יג): "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ", ונאמר (שם י, כ): "אֶת ה´ אֱלוֹהֶיךָ תִּירָא".
ובזמננו כל אדם שנוהג במנהגי דרך ארץ ומוסר, למרות שאינו שומר מצוות, אינו נחשב רשע, וודאי שהבן חייב לכבדו ולירא מפניו. והטעם לכך, שבזמן הזה רוב האנשים שאינם שומרי מצוות, אינם עושים זאת מתוך רצון רע להכעיס, אלא מפני המצב הכללי של הדור. ולכן ברור שבעל תשובה חייב לכבד את הוריו למרות שאינם שומרי מצוות
מותר להתדיין עם ההורים בדרך כבוד וכן מצווה לשמוע בקולם ולמלא את רצונם, אלא שאין זו חובה, ואם השמיעה בקולם מתנגשת בדבר שחשוב לו, אינו חייב לשמוע בקולם.
ואם ההורים מבקשים שיבטל איזו מצווה או אפילו מנהג שמוזכר בשולחן ערוך, לא ישמע בקולם. שאף הם מצווים בכבוד שמים, ואין לשמוע להם לבטל מצווה או מנהג (שו"ע רמ, טז; ) ריקודים מעורבים אסורים ע"פ ההלכה והם נוגדים את מנהגי הצניעות ולכן עם כל הצער ואי הנעימות צריך לומר את הדברים בצורה ברורה.
אשריכם שזכיתם להתחזק וכגודל העניין כך גודל ההתנגדות. טוב יהיה אם תקבלו על עצמכם להפריש ממתנות החתונה מעשר כספים לצדקה ובע"ה "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים עימו".
ולהלן הרחבה ומקור התשובה מספר פניני הלכה ועיינו בספר באתר ישיבה
http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=149
בברכה אייל משה
באיזה נושאים חייבים לשמוע בקול ההורים?
ענף ממצוות כיבוד הורים הוא שלא לסתור את דבריהם, היינו שלא לומר לאביו או לאימו בדרך של התנצחות "אתם טועים!". אבל מותר להתדיין עמם בדרך כבוד.
וכן מצווה לשמוע בקולם ולמלא את רצונם, אלא שאין זו חובה, ואם השמיעה בקולם מתנגשת בדבר שחשוב לו, אינו חייב לשמוע בקולם. לדוגמה: כאשר האם מבקשת מבנה הגדול ללבוש סוודר ביום חם, מתוך דאגה מופרזת שמא יתקרר... הבן אינו חייב לשמוע בקולה. אמנם אם ילבש את הסוודר יקיים מצווה, ששמע בקולה ושימח אותה. אבל למעשה הוא אינו חייב ללובשו, כי עיקר מצוות כיבוד הורים הוא לסייע להם בדבר שיש להם ממנו תועלת אישית, כגון שמלבישם או מאכילם, אבל השמיעה בקולם אינה חובה, וכיוון שמאוד לא נוח לו ללבוש סוודר ביום חם, אינו חייב לשמוע לה. וגם מצד מצוות מורא הורים אינו חייב לשמוע לה, כי עיקר המורא הוא שלא לפגוע בכבודם. לפיכך בדבר שאינו נוגע להם ישירות, אין חובה לשמוע בקול ההורים.
ואם הבן רוצה להתענות בתעניות נדבה וההורים מבקשים ממנו שלא יתענה. מצד הדין אינו חייב לשמוע בקולם, שהרי התענית נוגעת לו עצמו, אלא שאם ישמע בקולם יקיים מצווה. וכיוון שאינו חייב להתענות, וכל חפצו הוא להתקדש ולעשות את רצון אביו שבשמים, כתבו כמה פוסקים שטוב לו יותר שיהדר במצוות כיבוד הורים מאשר להתענות בתעניות רשות. אבל אם ההורים מבקשים שיבטל איזו מצווה או אפילו מנהג שמוזכר בשולחן ערוך, לא ישמע בקולם. שאף הם מצווים בכבוד שמים, ואין לשמוע להם לבטל מצווה או מנהג (שו"ע רמ, טז; ´בית-לחם-יהודה´, לעיל הלכה יג).
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=997