שאלה
לכבוד הרב שלום :)
רציתי לדעת 2 דברים הראשון: אני מברך עם כוונות וקראתי שחז"ל גם כן אמרו עם תפילתם עם כוונות וציינו שזה מאוד קשה לכן שמחשבתם סטתה למחשבה טפלה או לא קשורה הם הפסיקו עד אשר המחשבה עברה .
רציתי לדעת אם אני יכול להפסיק גם כן ככה או שאסור כי זה מונע רצף כל שהוא בברכה הרי לפעמים אני עוצר כמה שניות באמצע הברכה ומעביר את המחשבות השטויות וחוזר זה לוקח רק כמה שניות לא יותר מ 5 אבל רציתי לדעת אם זה בסדר והברכה עדיין נשארת כתיקנה?
השני: בברכת המזון רשום באמצע הברכה השניה למזוג את הכוס- על איזה כוס מדובר שם ומזה אומר?
השלישי: רציתי לדעת אם יש לי מחזיק מפתחות ובו תפילת הדרך אני יכול להכינס איתו לשירותים? הרי יש רק חציצה אחת וזה הכיס שלי לא?
הרביעי: איזה ספר כבוד הרב יכול להמליץ עליו לתיקון המידות ובמיוחד מידת העצלות
חמישי: אני מנסה להגיד לפני כל מצווה לשם יחוד.... עכשיו רציתי לדעת אם בברכת המזון זה בסדר אם אני אומר לשם יחוד לאחר נטילת מים אחרונים?
שישי:יש לי שאלה טיפה מוזרה- והייתי רוצה הכי הרבה פירוט עליה - סתם מתוך סקרנות - ראיתי שיש באבות הטומאה טומאת זב וטומאת מצורע - עכשיו האם אותו זב ומצורע קיימים גם קיום? לדוגמא מי שיש לו הרפס בשפתיים האם הוא נחשב למצורע - כי הרי זו מחלת עור? ומי שיש לו חו"ש הרפס באיבר הרבייה האם הוא טמא כזב או שמא הכוונה היא לסוג אחר של זב ו מצורע? אם אפשר הרבה פירוט פה אני אשמח
תודה רבה ושהשם יתברך יזכה אותך ואת כל מפעילי האתר הזה בעוד מצוות :)
תשובה
שלום וברכה,
אנסה לענות על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.
א. זה אינו הפסק, שהרי אתה חושב על הברכה. עדיף שתעצור לחמש שניות מאשר שתברך ותחשוב על משהו אחר. כמובן, לא לעצור באמצע המילים "ברוך אתה ה'" וסיומת הברכה.
ב. כאשר מזמנים בעשרה, נוהגים לזמן על כוס יין ולשתותה לאחר הברכה. במצב כזה יש נוהגים למזוג באמצע הברכה השניה.
ג. אם אין עליו שם השם(גם לא א-לוהינו), אפשר להכנס. זה פחות בעייתי, וכיסוי אחד מספיק. ובאמת הכי טוב להשאיר אותו בחוץ, או לאלתר כיסוי נוסף.
ד. מסילת ישרים הכי טוב. אך דע, שאין ספר לתיקון מידת העצלות. זה ספר שכל אחד צריך לכתוב לעצמו על ידיד הרבה כוח רצון ומשמעת עצמית.
יש גם ספר שנקרא 'תיקון המידות' של הרב אביחיל. תוכל להשיג אותו בתחנה המרכזית בירושלים, בדוכן ליד הכניסה.
ה. בסידור של הרב אליהו כתב לומר לשם ייחוד לפני מים אחרונים.
ו. אני אחלק את זה לשני חלקים: מצורע וזב.
מצורע: מה שהיום קוראים צרעת, או כל מחלה דומה לזה, אינה קיימת היום. הצרעת שזל התורה היא מחלה שמיימית, שלא ניתנת לריפוי - אחרת היינו הולכים לרופא, ולא לכהן. כיום ריבונו של עולם כבר לא מטיל עלינו צרעת, משום שאין אנו בקיאים במראיה, ואין לנו כהן שיכפר עלינו.
זב - אודה שאיני מתמצא בפרטי המחלה, אולם למיטב הבנתי מדובר במחלה רגילה, שמי שחלה בה היה טמא וצריך להתרפא ממנה. יתכן והיא קיימת גם היום, למיטב ידיעתי, לא ידוע לנו האם זו הזיבה עליה דיברה תורה או סתם מחלה אחרת.
כל טוב
עוזיה
(המשיב אינו רב)