הפסד מרובה

ב"ה


שלום.

מפני ש"התורה חסה על ממונם של ישראל".
דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ואם יש מציאות של הפסד מרובה אז הפוסק צריך למצוא את הצירופים הנכונים ואת השיטות המיקלות על מנת לערוך מערכה מול מערכה ולהכריע את ההלכה.

אתן לך דוגמא: בהלכות איסור והיתר יכול להווצר מצב שאתה תשאל רב על מציאות הלכתית נניח לגבי תבשיל בשרי שנשפך או נגע בו חלב.
אם השאלה הזו תהיה ביום חמישי אז אולי הפסק יהיה שאסור להשתמש בזה. ואם השאלה תשאל ביום שישי בצהריים התשובה תהיה שהתבשיל מותר.

ולכן כל שאלה נידונת לגופה לפי המציאות של השאלה ולפי השואל ומצבו ועיניינו הספציפי ו"דין פרוטה כדין מאה" והפוסק אינו ראשי להחמיר לציבור ו"כוח דהיתרא עדיף".

https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=31767



בברכה,


עוזיאל אליהו,

.