הערכה עצמית ושמחה

שלום לך יקרה,
הקב"ה יכול להעיד פה, בימים אלו ממש, שכולנו מתעכבים לפעמים עם התשובה..
בכל מקרה, סליחה גדולה על העיכוב בתושבה.
ברשותך אני אתחיל קודם כל בשאלת השמחה. זאת שאלה שכל העולם מחפש מענה בעבורה.
איך [באמת] אפשרלהגיע לשמחה?
את יודעת נהוג לומר שלאסקומוסים יש מספר רב של מילים בשביל לתאר ´שלג´, בעברית יש רק מילה אחת. למה? כי הם צריכים. הם צריכים לדעת אם זה שלג דחוס או מפורר, מתחיל להפשיר, באמצע להפשיר או לא מפשיר בכלל, לדעת כמה השלג הזה עמוק,קשיח וכו´ וכו´ ולכל תיאור שכזה יש להם מילה, רק המילה ´שלג´ לא מספיקה להם.
לנו בעברית יש הרבה תיאורים למילה שמחה – גילה, רינה, דיצה, חדווה, ועוד.. למה? כי הרבה מהיהדות בנוי על העצמת תחושת השמחה בחיים.
הרבה פעמים אנחנו טועים וחושבים על דברים רגעיים שקורים לנו בתור ´אחראי הבאת השמחה´ אלינו, ואז שזה נגמר אנחנו נשארים בתחושה ריקנית ולא מבינים מה הקטע, איך בכלל אפשר להיות שמחים.
כי לא לנצח אני אשמח מזה ששבוע שעבר מצאתי בזארה חולצה שיושבת עלי סוף, או אשמח מאיזה עוגה ממש מעולה שאמא הכינה לקינוח בארוחת שבת. כי זה שמח לרגע כזה. זה לא השמחה האמיתית.
בסוף פרשת ביכורים כתוב: ´ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה´ אלוקיך´ ובעיני זה הסוד לשמחה האמיתית.
מה שקורה בעצם עם הביכורים זה שאדם שטרח במשך לפחות שנה שלימה על השדה שלו, זרע, השקה, טיפח, ריסס, ניכש מה לא. עשה הכל בשביל שיצאו לו הפירות הכי טובים והכי עסיסיים בעולם. האדם הזה יורד לשדה שלו יום אחד ורואה תאנה שביכרה או רימון שביכר – רואה את הדבר הראשון שהוא תוצר של העמל שלו, הדבר שהכי בא לו בעולם זה להתיישב בצל מתחת לעץ, לפתוח את הפרי ולאכול. אבל לא! הוא מסמן את הפרי הזה ומקדיש אותו לביכורים. להקב"ה. עצם ההכרה בבעלותו של הקב"ה בעולם, ולא חלילה ´כוחי ועוצם ידי´ הם אלו שיכולות להביא אותנו בסוף מקרא ביכורים ל´ושמחת בכל הטוב´.
אז עכשיו את אומרת לעצמך: אחלה, בתור דבר תורה לפרשת כי-תבוא זה היה מעולה,
מה אני עושה עם זה תכל´ס? אז הנה התכל´ס, תחזיקי מעמד אנחנו מגיעים..
דוד המלך אומר לנו "עבדו את ה´ בשמחה בואו לפניו ברננה´ ורבנו בחיי אומר על זה: ´אין השמחה ראויה בעולם הזה כי אם בעבודת ה´ יתברך´. רק מתוך שמחה של מצווה נגיע לשמחה אמיתית. אפשר לומר ששמחה של מצווה היא הכוח המניע, המפעיל את האדם ומדרבן אותו לשמור על מצב רוח חיובי עם שאיפה לעתיד.

הקב"ה נתן לך הרבה תכונות טובות. הרבה מהם את פיתחת ושיכללת בעצמך.
אני מציעה לך לקנות לעצמך פנקס קטן, ולשים אותו מתחת לכרית. כל יום ממש שניה לפני שאת נרדמת, תכתבי לעצמך משהו שעשית היום שבו מתבטאת תכונת אופי טובה אחת שלך. וכשיבוא רגע שאת מרגישה שאת לא מצליחה לומר תודה לריבונו על מי שהוא עזר לך להיות, תפתחי ת´פנקס, תקראי קצת ותאמרי לו – הקב"ה איזה מלך אתה! תראה איזה טובה אני בשבילך ובזכותך. בזכות ההנהגות לחיים שנתת לי לחיות לפיהם. אגב, משם הדרך לשמחה אמיתית עולה על הנתיב המהיר...

אז שיהיה בהצלחה ותשמחי בכל הטוב,
מאחלים לך את כל הטוב -
חברים מקשיבים.