שאלה
שלום כבוד הרב.
אני בת 17 ונמנית עם הפלג הדתי-לאומי.
לאחרונה, רבות מחברותיי מתחילות לדבר על חתונה. ולא סתם לדבר...
אפשר לומר שרוב הנושאים שעומדים על פרק היום הוא - איך בעלי יהיה, איך אני אקשור את המטפחת, עם איזה שיר אכנס לחופה, באיזה אולם אתחתן, מי תתחתן ראשונה, את מי אזמין,
ועוד כהנה וכהנה דיבורים שנראים לי מוגזמים ומוקדמים מדי.
ולא רק זאת.
בכל פעם שהן רואות חייל או בחור דתי, מיד מתחילות "לפנטז" שהוא יהיה בעלן, ואיזה חתיך הוא, והוא ילמד בישיבה.
כמעט מזילות ריר.
אפשר להגיד שרוב עולמן סובב סביב בנים.
ואני שואלת...
האם זה שווה?
האם עדיף לשמור על איסור נגיעה, ייחוד, ראיה, קשר ושלל איסורים שהן שומרות עליהם, אבל לחלום כל היום על בנים?!
ולדבר, ולתכנן, ולעשות רשימת היכרויות.
האם טוב שבמשך כל גיל ההתבגרות הן לא יוצרות קשר עם בנים בטענה שהן 'עדיין לא מכירות את עצמן', אבל בתוך שנה זה כבר בסדר? ישר חתונה?
בכלל, אני חושבת שכל העניין הזה של 'להכיר את הנפש' קצת התפספס... אני שומעת על זוגות דתיים שעשו הכל כדין, והתחתנו לאחר חודשיים.
ואני שואלת את עצמי - האם הם הכירו יותר מחילוניים, כמו שמתיימרים לחשוב? לפעמים נדמה שלגור ביחד 3 שנים (כדרך שזוגות חילוניים עושים) מביא להיכרות הרבה יותר עמוקה מחתונת-האינסטנט של חלק מהדתיים.
אז ההיכרות ה"נפשית" הופכת לעיתים להיכרות מזורזת במטרה להגיע כבר לנגיעה.
זה טיפשי ואפילו מגעיל אותי לפעמים.
הנואשות הזאת של בנות (אפילו לא רווקות בנות 30) להתחתן, הרבה לפני שהן יודעות משהו מהחיים שלהן. הרבה לפני שהן יודעות מי הן,
ומה השאיפות שלהן, ומה זאת חתונה, ומה הוא המין הגברי, ומבססות זאת בטענה ש"לא חייב להביא ילדים ישר כשמתחתנים, אפשר לעשות זאת אחרי כמה שנים, כשמוצאים עבודה ויש בית וכו'."
חוץ מזה שזה נוגד את דעת הרמב"ם, מדובר בתמימות ואפילו, ה' יסלח לי, ברצון אחד ויחיד-להיות כבר עם בנים!
אני חייבת לציין שאני אומרת את זה בתור אחת שמבינה את ההיגיון מאחורי שמירת נגיעה ואי-קשר עם בנים בגיל הזה. ובתור אחת שאף פעם לא
היה לה חבר וממש לא חושבת על חתונה בקרוב.
ומה שהכי מצחיק, שהן נחשבות הדתיות יותר.
סקרנית ביותר לדעת מהי דעתך.
בברכה,
בת ישראל.
תשובה
בסד
שלום רב.
מסכים איתך בחלק.
1.אין לדבר דיבורים מוקדמים על חתונה..זה סתם שטויות.
2.[יש ללמוד ולהתכוננן לכך באופן רציני.!!]
אני תמיד אומר לזוגות שאני מחתן כי"לכול מקצוע צריך הכנה או [תעודה,]או אפילו קורס הכנה .אבל לדבר החשוב ביותר בחיים ,[להיות הורה]...אין שום תעודה ולא קורס...........
לכן אני מציע לכולם ,ללמוד וללמוד ושוב ללמוד הלכות, הנהגות ,זוגיות, להתיעץ, לשמוע ממבוגרים, לשמוע מהורים והמורים בענין..
זה לא פשוט להקים בית ולהתחתן...לכן אנו מברכים ["יוצר האדם"] זו ממש [יצירה].יצירה נפשית ורוחנית כאחד.
3.כמובן שלצורך זה אין לעבור שום איסורים כמו נגיעה או חלילה לחיות יחד כדי לנסות...........כי אני מכיר זוגות רבים שנסו בהצלחה חיים משותפים ודווקא אחרי החתונה ...התגרשו...
4.הרבה תפילה וברכות!!וזכויות ומצוות יעזרו יותר מ..הכול.
בברכה