הענקת טבעת לחתן על ידי הכלה

שלום וברכה
הקידושין מתבצעים על פי ההלכה באופן שהחתן פונה אל הכלה ומקדש אותה לאשה בנוכחות עדים, מסירת הטבעת מהווה את האקט של הקידושין, כאשר החופבה מוטלת על הגבר להיות הפונה ומבקש ידה של האשה, כאשר האשה היא המאשרת בסופו של דבר את הסכמתה על ידי קבלת הטבעת.
צורת הטקס הזאת נשתמרה במוקריותה היהודי רבות בשנים ואני שמח גם היום לשאול את הזוגות שאני מחתן האם הוא היה זה שביקש את ידך ועד היום ענו כולם בחיוב.
לאיש ולאשה יש תפקידים שונים והיופי הוא לטפח ולשמור לכל אחד את תפקידם.
מבטאת את פנייתה לגבר באופן רגשי ויותר נסתר, ממש כדברי התלמוד על בנות ירושלים שיצאו במחולות בכרמים תוך קריאה לבחורים "בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בוחר לך...."
בתקופה האחרונה כאשר רבים וטובים מעוניינים לשוות לטקס אופי יותר "שוויוני", למרות שאני לא מסכים שחסר משהו בשוויוניות של הטקס והשונות לא סותרת את השוויוניות!
ישנה התלבטות הלכתית לא קלה, כיצד לאפשר לזוגות לבטא את מבוקשם מבלי שהדבר יפגע באופיו ההלכתי של הטקס, ומטבע הדברים ישנם גישות שונות בעניין, אך כולם תמימי דעים שצריכה להיווצר איזו שהיא הפרדה ברורה בין "גופו" של הטקס לבין נתינת הטבעת השניה.
כולם מקפידים שלא יאמרו מילים הזהות לקידושין חלילה כגון "הרי אתה מקודש לי" וכד'.
יש השוללים לחלוטין נתינת טבעת במעמד החופה, יש הדורשים לעשות זאת רק לאחר שבירת הכוס, יש המסתפקים בהסבר שמדובר על "מתנה" ואין זה חלק מהטקס, אני משתדל לוודא שהטבעת נרכשה מכספי החתן דווקא, יש הדורשים שהטבעת תינתן בקופסא ולא תיענד על אצבעו של החתן.
כנראה שהרעיון של השליחות גם הוא נועד למנוע מראית עין, אך באופן מהותי אינו משנה דבר, כי הרי ניתן גם לקדש ולהתקדש על ידי שליח.
מכיוון שהנושא עולה על הפרק שוב ושוב מצאתי לנכון להאריך מעט בהסבר הנושא.
בברכה