שאלה
טוב, האמת היא שזו לא ממש שאלה. רציתי לספר את הסיפור שלי לכל בני הנוער שמתלבטים בנושאים של חברויות או לא מבינים מה רע בכך או לא מסוגלים להפרד וחושבים שכל המקרים זה סתם, ובמקרה שלהם- זו אהבה אמיתית (מה שאולי נכון, אבל לעולם אין לדעת).
שמי שני, ואני בת 16 וחצי.
היה לי חבר.
לפני כשנה, אולי שנה וחצי, הכרתי מישהו שממש אהבתי ונהיינו חברים. היה לנו קשר רציני באמת, תוך שמירת כל האיסורים- מעולם לא עברנו על נגיעה וכל מה שהיה בינינו לא חרג, ולו קצת, מגדרי הצניעות. ידענו שזה לא נחשב למשהו טוב, אבל חשבנו שאצלנו- זה אחרת.
אהבתי אותו מאד, וזה היה הדדי. היינו בטוחים שבמוקדם או במאוחר, החברות הזו תצמיח חתונה. ממש בטוחים. לא האמנו שיהיה אחרת.
אבל, "רבות מחשבות בלב איש- ועצת ה' היא תקום". כנראה שה' רצה אחרת. לפני כ-3 חודשים- ניתקנו את הקשר. אני נמנעת מלספר את כל הסיפור וגילגולו, אך בסופו של דבר הבנו שזהו, אין קשר. וסתם בזבזנו מעצמנו למשהו שממילא לא שווה כלום, משהו לא אמיתי.
המסר שרציתי להעביר, לכולכם, קוראי המכתב הזה הוא חד משמעי- אל תחשבו שאצלכם זה אחרת. אצלכם זה כמו עוד מליון ואחת סיפורים. נכון, אני מכירה מישהי שבעלה היה החבר שלה מכיתה ה'. אבל זה שלסיפור הזה היה סוף טוב, לא אומר כלום לגבי שום סיפור אחר! וכשהשם החליטו להיות חברים, בכיתה ה', הם ממש לא שיערו שזה יתגלגל לחתונה. וגם אם הם שיערו- הם לא יכלו לדעת.
א י - א פ ש ר ל ד ע ת .
אז במקום להגיד "אצלי זה אחרת", תפסו ראש ותחשבו על המליונים שחשבו אותו דבר.
אל תפלו בפח.
יש לכם מתנה יקרה- אהבה.
אל תבזבזו אותה סתם, אל כל מי שנראה לכם, בטענה שאצלכם- זה משהו אחר.
נצלו אותה- בזמן ובמקום המתאים.
אני רוצה שהסיפור שלי יעזור לאנשים, ולא יתבזבז על-כלום, או יהיה סתם עוד סיפור.
שלכם,
שני.
תשובה
שלום.
תודה ששיתפת אותנו בסיפור שלך.
באתר שלנו מופיעים עוד כמה דברים בנושא הזה-
http://makshivim.org.il/n_show.asp?id=4579
http://makshivim.org.il/n_show.asp?id=4612
http://makshivim.org.il/n_show.asp?id=4968
http://makshivim.org.il/n_show.asp?id=12951
כל טוב
חברים מקשיבים