שאלה
שלום הרב.
כתוב ביהושוע ד,ט.: "וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן, תַּחַת מַצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הַבְּרִית, וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה".
ומפרש המצודות: "עד היום הזה. רצה לומר, עד עולם, כי כל קורא הפסוק הזה בזמנו, אומר עד היום הזה, והוא כלל גדול בדברי הנביאים".
א"כ, כל פעם שכתוב משהו כזה, (וזה כתוב בתנ"ך לא פעם) ז"א שתל-האבנים, או המזבח וכו' נמצאים שם עד היום? נראה לי שמבחינה עובדתית זה לא נכון.
אכן, ב"דעת מקרא" מפרשים שהכוונה עד היום הזה - עד זמן כתיבת הספר. ומציינים שיש מפרשים כהמצודות.
כיצד נכלכל את פירושו של המצודות?.
תשובה
שלום
כל זה בתנאי שישראל בארצם. מרגע שגלו ממקומם, חלק מעונש הגלות הוא עקירת בתי השכינה בישראל והריסתם בידי האוייב.
כל טוב