שאלה
שלום כבוד הרב,
שמעתי היום את שיחתך ברשת ב באשר ל "קולך" בעניין נשים עגונות.
שאלתי ללא קשר ל"קולך"
מוכר לי הסיפור שלבטח אינני מדייק בסיפרו שמישהו פנה אל רב וביקש ממנו שיתיר לו לסוע בשבת כי אין לו תענוג גדול מזה
ענה לו הרב אתה אולי צודק אך מה לעשות והקב"ה אינו מתיר
כעת לשאלתי:
אין ספק שנשים עגונות זהו מקרה טראגי ואכן לרוב מנסים ומצליחים רבנים לתת פתרונות
אך מדוע שלא נענה בראש גלי לאלו שמקשים עלינו באותם המקרים (המועטים) שאין להם פתרונות כי אין מה לעשות וזהו ציווי הבורא? הרי ידוע לנו שלא כל דבר שאנו מצווים אנו יכולים לתת לו הסבר
משום מה אינני שומע תשובה זאת גם אם היא קשה בכל הקשור לשאלות הללו
שלא יובן לא נכון אני רגיש וכואב מאד את כאבן של נשים עגונות ולוואי ויהיה פתרון לכולן אך כאמור ישנם מקרים שאין להלכה פיתרון ומדוע שלא נאמר/ "נודה" בכך
תודה רבה
תשובה
בס"ד
חכמי ישראל מאז ומעולם עשו השתדלות גדולה להתיר כל עגונה, וכל מי שלמד את סימן יז באה"ע יודע איזה מאמצים עשו חכמי ישראל לשם כך.
זאת דרכה של תורה וצריך להדגיש אותה. וגם חכמינו ראו להדגיש ש"דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום".
זה לא אומר שצריך לוותר או להתכופף בפני מי שלוחץ אותנו בפה או במעשה. אבל העיקר הוא שאלוקים אוהב אותנו, ואנחנו צריכים ללכת בדרכיו ולשדר אהבה.
לפעמים צריך לדבר בתקיפות וגם את זה אני עושה, אבל העיקר הוא "דרכי נעם".