שאלה
שלום רב!
לפעמים בתפילה מופיעות האותיות "ל" , "ב" , "כ" ועוד. לפני שם ה' המפורש בצורת אדנות. מבחינה תחבירית יש לבטא את האות הראשונה של שם ה' באות "א" ומתחתיה קמץ כך שמבוטאת "אה". אולם כשמוסיפים לפניה אות רבים נוטים לבטא את ה-"א" עם שווא. מה דעת ההלכה בעניין, והאם יש הבדל בכלל?
תודה מראש.
תשובה
שלום אבי,
כידוע אנו קוראים את השם המפורש כאילו כתוב השם באותיות א - ד - נ - י. על פי כללי הדקדוק מתחת לאות א בשם זה יש חטף פתח, לא קמץ. על כן אם מוסיפים אות שימושית, כמו ל, ב, או כ חייבים לנקד אותה בפתח. במצב זה יש להמשיך ולנקד את האות א שלאחרי האות השימושית בחטף פתח.
לעומת זאת במסורת על פי הכתוב בתנ"ך קורן האות א נחה, כלומר אין תנועה כלשהי מתחתיה. אינני יודע בדיוק למה. ייתכן והסיבה היא שלמעשה השם הזה בא במקום השם המפורש המתחיל באות י. כאשר יש אות שימושית לפני האות י, יש שווא מתחתיה. אבל אי אפשר לנקד אות א בשווא. על כן אולי משאירים את האות א בשם אדנות המרמזת לאות י בשם המפורש ללא ניקוד.
אשדח לקבל תשובות אחרות מגולשי האתר.
בברכה, דוב ברקוביץ
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם