שאלה
שלום,
אני עושה עבודה בתושב"ע בנושא המתת חסד ואני כרגע עובדת על הפן ההלכתי.בעבודה נתקלתי בסיפור על רבי חנינא בן תרדיון (מובא בגמרא,מסכת ע"ז,פרק א',דף י"ח.) בסיפור רבי חנינא אומר בתגובה לתלמידיו שאומרים לו לפתוח את פיו כדי לזרז את המיתה-"מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבל הוא בעצמו" לכאורה עמדה ברורה בעניין,אבל אחר כך כשמציע לו קלצטונירי להגביר את האש ולהסיר את הצמר מעל ליבו הוא מסכים.
אז מהי בעצם עמדתו של רבי חנינא בנושא?
תודה מראש,
ליאור
תשובה
שלום לך
גם אני התלבטתי בזה כשלמדתי את הסוגיה.
אולי ניתן ללמוד מזה שיש הבדל גדול בין פעולה [אקטיבית, ושל האדם עצמו] לקרב את מותו - שהיא אסורה גם במקרה של סבל - לעומת הסכמה פסיבית לפעולה של גוי שגם הוא אינו עושה פעולה חיובית אלא מסיר מטרד המעכב את תהליך המיתה שבוודאות עומד להתרחש.
יתכן וניתן לדמות את זה לדין של הפסקת רעשים מחוץ למקום שבו שוכב אדם העומד למות - בכדי להקל את שלבי יציאת נשמתו, כפי שכתב הרב אליעזר מלמד שליט"א בספרו פניני הלכה ולהרחבה עייני בספר באתר ישיבהhttp://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=385