המשך ..

שלום
לענ"ד המחלוקת היא האם יש ערך תורני לחיי החול בארץ ישראל כחלק מבניין העם והמדינה וכתחליף לתרבות החול. ועניין נוסף הוא שבגלל הסחף הגדול שהיה לפני כ 200 שנה שהרבה מבני הקהילות החרדיות הפכו להיות חילוניים בגלל תנועת ההשכלה והתפתחות המדע נחלקו הדעות כיצד להתמודד עם זה, החרדים בחרו להסתגר והדתיים לאומיים בחרו להתמודד ולהציב אלטרנטיבה.
כאשר כולם מסכימים שיש גבול לפתיחות ויש תועלת בריחוק מסויים. אלו הם נקודות המחלוקת. (ולהרחבה קיראי בקישורים ששלחתי לך לספרי רביבים ופניני הלכה העם והארץ)

איני זוכר כרגע את דברי המהר"ל אך נראה לי שהוא מתכוון לאדם נאמן דהיינו אמין בישרות שלו שהוא נוהג כפי הדין ולא מעגל פינות כי הרבה יותר קשה לשמור על היושר הדייקנות והנאמנות הבסיסית. לרוב האנשים קל לחפף ביושר העיסקי ומאידך לתת צדקה ולעשות חסד. ובאופן זה ביאר המהר"ל בתחילת ספר נתיבות עולם את הפסוק " באורח צדקה אהלך - בתוך נתיבות משפט" שהצדקה היא שביל רחב = כל האורח של הדרך, כי קל לעשות אותה ורבים עושים צדקה אך המשפט = הדין הוא הקשה לקיום ולכן הוא נמשל לנתיב אחד שהוא מקום צר שקשה ללכת בתוכו בלא לסטות מהיושר.
ואולי זו כוונת רבי נחמן מברסלב כשהוא אומר שכל העולם גשר צר מאד - כי קשה מאד לשמור על מידת המשפט והיושר. רוב האנשים נוטים לצד ימין = החסד או לצד שמאל הדין = גם במקום שלא צריך. ומכל מקום הכלל והעיקר שלא לפחד כלל ורק כך לא מאבדים את שיווי המשקל (כמו הלולין בקרקס - במקום הכי מפחיד הוא יודע שהכלל והעיקר שעוזר לו לא ליפול הוא הריכוז והסרת הפחד)
בהצלחה אייל משה