שאלה
אני בת 13, ואין לי כלום בחיים. לא מישהו שאוהב אותי, לא חבר'ה, לא אחוה, לא אמץ, לא תקוה..וכל יום אין פשוט למי לקום. ניסיתי להתחזק בתפילה, בתורה, וזה לא מספק. כל התורה ואלהים בשבילי הם בלבול ראש גדול- למה צריך להלל את האגואיסט הזה כל כך? מזה שתורה מביאה לידי סיפוק?! אומרים את זה כדי שנתחזק וכי יש משלים ודוגמאות וכל מיני סיפורים שזה נ כון..וואו. אני לא מאושרת, ואין לי סבה להאמין ולאהוב חוץ מגיהנום. אני בכלל לא הכרת תודה שנבראתי, אבל אין דרך חזרה.
מה אני עושה עם החיים האלו?
תשובה
שלום רב,
את טועה ובגדול, למרות ההרגשה שלך יש רבים שאוהבים אותך, אני מכיר את התחושה הזו אצל בני נוער והיא ממש לא נכונה. ראשית, המשפחה שלך אוהבת אותך, הבנות בכיתה שלך אוהבות אותך, המורה שלך אוהבת אותך, ועוד...
לא תמיד הם מראים לך את זה אבל תהיי בטוחה שזה נכון. ח"ו כשבן אדם חולה או בצרה פתאום הוא מגלה כמה חברים יש לו. עבודת ה' היא האמת ולא תמיד היאמביאה לאדם אושר. האושר טמון בתוכך פנימה, אם תשקיעי יחסים בבית, עם החברות ועם הסביבה תגלי שזה יחזור אלייך. תראי את נכנסת לגיל ההתבגרות והתופעות האלו של חוסר סיפוק וחוסר שמחה יגברו, אבל הם עתידים בכל מקרה להיעלם, ככה שאל תתיאשי.
אני מציע לך לפנות למחנכת, לאחות גדולה או להורים ולספר להם על התחושות שלך, הם יעזרו לך. אל תשקעי בעצמך, תשתפי.
מועדים לשמחה,
חיים רטיג, ישיבת "בינות" רעננה.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם