שאלה
שלום כבוד הרב.
כידוע פוסק הבא"ח שהטועה בעשי"ת ולא אומר "המלך המשפט" א"צ לחזור משום סב"ל.
הר' עובדיה יוסף ,בהתיחסו לנושא זה, (ביחו"ד אם אינני טועה) מביא את דברי הבא"ח בפרשת משפטים שהמסופק היכן הוא נמצא בתפילת העמידה חוזר למקום שברור לו שכבר אמר.
אם כן, אומר הרב עובדיה, מוכח שגם הבא"ח בעצמו מודה שאין אומרים סב"ל בתפילה.
וכאן השאלה:
כיצד ניתן לישב את הסתירה בדברי הבא"ח?
תשובה
בס"ד
זו אינה סתירה כיון שבמקרה של "המלך המשפט" ודאי אמר רק ספק אם יצא ידי חובה. לכן לא יברך שנית.
אבל במקרה של מסופק היכן נמצא יש ספק על עצם הענין האם ברך או לא ברך - ובמקרה זה חוזר ומברך.
למה הדבר דומה להבדל בין מי שמסופק אם אכל כזית שלא מברך ברכת המזון כיון שיש ספק על החיוב. לבין מי שודאי אכל כזית ומסופק אם ברך ברכת המזון.
בא"ח בפרשת חוקת
ט. אם אכל פת ולא שתה מים משום דאינו תאב לשתות, או ששתה מים דבכל זה הוא חייב בבהמ”ז מן התורה, ונסתפק אח"כ אם בירך בהמ"ז או לאו - צריך לברך שלשה ברכות מפני שהם מן התורה וספיקא לחומרא, אבל הטוב והמטיב שהיא מדרבנן לא מברך מספק. ואע"ג דאיכא דס"ל שיברך גם והא קי"ל סב"ל.
וה"ה אם טעה באמצע בהמ”ז ואינו יודע היכן טעה או שנתנמנם ואינו יודע באיזו ברכה עומד דחוזר לראש משום ספק תורה, ורק בברכה רביעית אם הוא מסתפק בה לא יברך.
מיהו אם לא אכל די שביעה דאינו חייב מן התורה בבהמ"ז, או אכל כדי שביעה אך היה צמא ולא שתה דג"כ אינו חייב בבהמ”ז מן התורה - הרי זה לא יחזור לברך מן הספק אפילו שלשה ברכות כיון דאינו חייב לברך אלא מדרבנן. ואם אפשר לו לאכול מחדש ולברך שפיר דמי.
וכן האוכל פת הבאה בכיסנין ונסתפק אם בירך מעין שלש או לאו, וכן אם ספק לו אם אכל כזית פת או פחות וכן אשה שאכלה פת ושבעה ונסתפקה אם ברכה בהמ"ז או לאו, - אם אפשר לאכול מחדש ולברך או לצאת בברכה של אחרים מה טוב, ואם לאו לא יברכו מספק: