המלחמה בדרום

שלום וברכה

בימים בהם הייתה הנבואה בישראל הייתה משימה הפענוח של האירועים המתחוללים במציאות מוטלת על הנבואה, והיא הייתה מדריכה את עם ישראל מה לעשות מול המלחמה. מעת שחרבה הנבואה בישראל אין לאיש את היכולת לדעת מה מאחורי רצון ד'. על העובדה שיש שמתפארים ביכולתם לעשות כך ואף קובעים מפני מה באו אירועים אלה ואירועים אחרים, מדובר למעשה בסוג של מניפולציה. לא זו בלבד שכאמור אין לאיש את היכולת לחצות את המחסום הגדול שבין אדם לאלוקים מלבד לנביא, עוד מוזרה התופעה שמשום מה תמיד האירועים מצדיקים את האדם המפענח ואת מה שהוא חשב קודם לכן, ומהווים תביעה ביקורת ועונש על "אחרים". כמובן שכל ניסיון לנבא את העתיד – כמה זמן היא תיקח, כמה נפגעים ח"ו יהיו, האם היא תוביל להשלמת המהלך של ביטחון ישראל וכדו' – הוא אחיזת עיניים של ממש.
מה שאנו יכולים לעשות הוא לגשש, לשער, ובעיקר – לנסות לשאול שאלה אחרת: לא מפני מה באה מלחמה זו, אלא לאן מלחמה זו יכולה להוביל אותנו במישור הרוחני.

בעדינות אומר:
אפשר ללמוד ממלחמה זו כי ניסיון שלא להתמודד עם בעיות ולדחות אותן לזמן אחר – בסופו של דבר יוצר מציאות קשה יותר ומסובכת יותר.
אפשר ללמוד ממלחמה זו על חשיבותה של האחדות והסולידריות.
אפשר ללמוד ממלחמה זו עד כמה המצב שלנו שברירי, ובשל כך לדאוג שחברתנו תצדיק את קיומה ואת המאמצים שאנו עושים כדי לקיים אותה.
אפשר ללמוד ממלחמה זו על החשיבות הגדולה של הנחישות, הגבורה, המאמץ.
אפשר ללמוד ממלחמה זו על מעמדו של האדם בעולם, ועל החשיבות הגדולה של תפילה, דביקות בריבונו של עולם ותשובה

וכן הלאה.

את כל אלה המלחמה יכולה לעורר בנו, ועל כן מוטב ללכת בכיוונים אלה ולהפוך את עצמנו ליותר טובים ויותר מועצמים, מאשר לנסות לייצג את הקב"ה ולהתיימר לקבוע מפני מה המלחמה הזו באה עלינו.


כל טוב ושלום