שאלה
בס"ד לה"ו
שלום כבוד הרב,
אני לומדת באולפנא, בשנה השביעית- כיתה י"א.
לפני מספר ימים, נפטר אחד המורים שלימד אותי. המוות שלו הימם את כולנו. לא ציפינו לזה, לצערינו היה המורה בסך הכל בשנות ה40 וה50 לחייו,ולכן לא ידענו איך לעכל את מותו.
ההתמודדות הנפשית שלי עם מותו היא בעיקר בהתנהגותי בשיעוריו שלא כיבדה אותו. את הלקח שלי למדתי,אי כיבוד מורים היא לא סתם גחמה ילדותית שלא גוררת השפעה מלבד עונש,אלא היא גחמה ילדותית שיכולה לגרור איתה השפעות והשלכות רבות.אני מרגישה צורך להתנצל, לבקש מחילה,ואני לא יודעת איך פשוט. ללכת אל המשפחה, לדבר על זה עם מישהו, אני לא יודעת... זה מציק לי ומטריד אותי. שמעתי על אפשרות שיש לאדם ללכת אל קברו של המת ולבקש סליחה גם בעודו קבור בבית הקברות.
רציתי לשאול אותך כיצד עליי לנהוג?...
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום!
כדאי לך לעשות דברים שיגרמו לנחת רוח עבור הנשמה של הנפטר, כגון:
לארגן אמירת תהילים לעלוי נשמתו,
או ללמוד הלכה יומית לעלוי נשמתו,
לארגן חוג בנושא שמירת הלשון- לזכותו.
הדברים הללו משפיעים- ויגרמו לו נחת רוח והתעלות גדולה.
ההתנהגויות של תלמידי הכיתה כלפיו הם בגדר יחסים תקינים ונורמאליים שקימים בכיתה.
הדימניקה הזו, של ארועי תלמידים ותגובות המורה, הם אלה שגרמו לכן להתחנך.
וזכות זו, של החינוך שהוא חינך אתכן, תעמוד לנו ולכל ישראל, אמן.
בברכה,
עוזיאל
.