המדינה

שלום
א. כל דברי חז"ל מלאים בשבחה של ארץ-ישראל והדברים הם כל-כך מבוררים, עד שאין צורך לעסוק בשאלות שוליות בכדי להוכיח את חשיבות עניינו של יישוב ארץ-ישראל.

ב. את השאלה צריך להפנות אליהם מדוע לא עלו כהדרכת הגר"א? הם גרמו שעוזבי תורה יקימו את המערכות הציבוריות (שעד היום אנו סובלים מהם) ועוד שואלים למה?

ג. מ"מ כתב הרצי"ה שיש עניין לענות לכל אדם ואפילו לכסיל כאיוולתו. אני מקווה שדבריהם של הנצי"ב מוולוזין, והחפץ חיים, ור´ צדוק הכהן מלובלין, ור´ ראובל´ה מדינבורג (רבה של דווינסק) יהיו מספיק תורניים עבור המפקפקים.

הרב נפתלי צבי ברלין התייחס לשאלה זו והובאו דבריו בספר שיבת ציון -

נאמר בפרשת שמות "וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר: וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא-נִרְאָה[ אֵלֶיךָ] ה´" (ד:א).ובאר הנצי"ב מוולז´ין,: "והיינו משום שלא היו יודעים את משה לגדול בתורה המסורה להם מן האבות וגם לא נודע בקדושה וחסידות, שהרי היה בנעוריו גדל בפלטין של פרעה, ועוסק בחכמות חיצוניות ומלובש ומדבר כמצרי, שעל כן חשבוהו בנות יתרו כאיש מצרי, ולפי דעות בני האדם היה ראוי יותר שיתראה ה´ לאהרון קדוש ה´ שהיה נביא עוד במצרים, וזאת היתה טענת משה רבינו שיאמרו ישראל "לֹא-נִרְאָה [אֵלֶיךָ] ה´".

והוא ממשיך ומבאר שזה עניין המטה שנהפך לנחש
"ובזה הראה שאף על פי שאינך כדאי בעיניהם אלא להיות זנב לאריות, מכל מקום בזכות האבות נהפך משה רבינו לראש מנהיגי הדור שהוא משל למטה ושבט. והנה נענש משה רבנו על שחשד את ישראל לאמור כי לא יאמינו שנראה ה´ למשה להוציא את ישראל ממצרים כיוון שבאמת אין לחוות דעה את ה´ וכמאמר ישעיהו הנביא: "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם ה´" (יש´ נה:ח).

הרב יהודה זולדן שליט"א הביא מקורות נוספים בעניין זה בשמו של ר´ ישראל מאיר הכהן מראדין, בעל "חפץ חיים": אל יתמה אדם איך נוכל לצפות ולחכות שתהיה הגאולה במהרה אחרי אשר אנו כעת בתוקף המצוקות. כי אצל הקב"ה לא שייך. שיש אצלו כמה מיני פדיון. ויש שהקב"ה נותן בלב מלכי האומות שיכירו כולם האמת וירצו להטיב עם ישראל, וכענין שנאמר בכורש שהכריז בכל מלכותו "כל ממלכות הארץ נתן לי ה´ אלוקי השמים"... כלל הדברים לא ימנע מהקב"ה שום סיבה להשלמת חפצו, וזהו שכתוב: "הרבה עמו פדות" (תה´ קז:ל).
אם כן, "הרבה עמו פדות" – לקב"ה דרכים רבות לפדות את עם ישראל ולגאול אותו. הן לא נעשות על פי מתווה או מסלול שבני אדם חושבים או אף בטוחים שכך ראוי ונכון לעשות.

הרב נפתלי צבי יהודה ברלין והרב ישראל הכהן מראדין כיוונו בדבריהם למה שהתרחש לפני כמאה שנה, עם התעוררות שיבת ציון החדשה. גם באותה עת היו שתמהו איך ייתכן שהמובילים את שיבת עם ישראל לארץ רחוקים מקיום התורה ואף בעטו במסורת והתרחקו משמירת מצוות? על זה השיב הנצי"ב: "אין לנו להתחכם לאמור כי נצרך להיות באופן אחר". יש לקב"ה שליחים רבים ומגוונים איך להוביל את העולם, והדברים אינם פועלים תמיד על פי התפיסה האנושית: "וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל היּא" (קהלת ה:ח). ר´ אחא אומר: בכל עושה הקב"ה שליחותו, אפילו על ידי נחש, אפילו על ידי עקרב, יתוש, צפרדע (מדרש זוטא – קהלת [בובר] פרשה ה). המטה שנהפך לנחש ולהיפך, היה גם הוא שליח שלימד לדורות את העיקרון שעל פיו לא ניתן לצפות את הנהגת ה´ בעולמו על פי חשיבה אנושית רגילה.

"ר´ צדוק הכהן מלובלין הסביר בדרך משלו את דבריו של משה: משה רבנו לא חשש שבני ישראל כופרים בגאולה ממצרים:
אך היה סבור שיאמרו שהם אינם ראויים לגאולה, ועל דרך מה שכתוב במדרש: "בשעה שאמר לישראל בחדש הזה אתם נגאלין, אמרו לו: משה רבינו היאך אנו נגאלין, והלא אין בידינו מעשים טובים? אמר להם: הואיל וחפץ בגאולתכם אינו מביט במעשיכם הרעים. ובמי הוא מביט? בצדיקים שבכם ובמעשיהם, כגון עמרם ובית דינו... אמרו לו: משה רבינו היאך אנו נגאלין וכל מצרים מטונפת מעבודת כוכבים שלנו? אמר להם: הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בעבודת כוכבים שלכם אלא מדלג על ההרים ואין הרים אלא עבודת כוכבים שנאמר (הוש´ ד:יג): "עַל-רָאשֵׁי הֶהָרִים יְזַבֵּחוּ וְעַל-הַגְּבָעוֹת יְקַטֵּרוּ" (שיר השירים רבה [וילנא] פרשה ב).

כורש – הרבה עִמו פדות
מסר דומה ניתן בהליך גאולת ישראל בתחילת ימי בית שני. את ההכרזה וההצהרה על חזרת עם ישראל לארץ ישראל הכריז מלך גוי דווקא:
וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר-ה´ מִפִּי יִרְמְיָה הֵעִיר ה´ אֶת-רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ-פָּרַס וַיַּעֲבֶר-קוֹל בְּכָל-מַלְכוּתוֹ וְגַם-בְּמִכְתָּב לֵאמֹר: כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה´ אֱ לֹהֵי הַשָּמָיִם וְהוּא-פָקַד עָלַי לִבְנוֹת-לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה. מִי-בָכֶם מִכָּל-עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת-בֵּית ה´ אֱ לֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱ לֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם (עז´ א:א-ג).

גם כאן ניתן לתמוה: וכי בשורת הגאולה של עם ישראל צריכה לבא באמצעות מלך גוי? וכי אין דרך אחרת לבשר זאת לעם ישראל?

והרב זלמן מלמד שליט"א הוסיף "את דברי הרצ"ה בשם ר´ ראובלה מדינבורג רבה של דווינסק. (ר´ ראובל´ה היה רבו ומדריכו הראשון של מרן הרב זצ"ל. הרב דיבר על גאונותו בהערצה גדולה מאד 2 ). בפנייה שפנו אל בנו ר´ קולונימוס קלמן הוא נתבקש להביע את דעתו בשאלה זו של יישוב ארץ-ישראל, וכן לספר מה אמר על כך אביו, והוא משיב (שיבת-ציון א עמ´ 92-93):
"בזכרי את דברי קדשו של מר אבא הגאון המנוח ועל לבו הטהור אשר היה מתלקח מִדי דברו בענין זה".
הוא היה מתרגש ומתלהב כשהיה מדבר על עניינה של ארץ-ישראל.
"ודכירנא שסיפר לי אבי הגאון המנוח ז"ל מה שענה לגביר אחד שאמר לו בדרך הלצה: ´אם הנכם מחזיקים זאת למצוה רבה, מדוע לא תעקרו דירתכם מחו"ל לגור בארץ כדי לקיים מצות ישוב ארץ-ישראל?´".
הגביר אמר לו: "אתה דורש על מצות יישוב-ארץ-ישראל - תעלה!!".
"ועל זה ענה ואמר במליצתו הנעימה ובצחות לשונו: ´אם הייתי אומר לך: ´לך לך מארצך וממולדתך אל הארץ הקדושה´, אזי היית יכול לאמור לי גם כן מדוע אין אתם עושים כך; אך אני אינני אומר כי אם שראוי להחזיק טובה להאנשים שקבעו דירתם בארץ-ישראל וההכרח להביאם לבקש איזה עזר; ואם כן מדוע לא נהיה להם לעזר ולהעניק להם מברכת ידנו אשר ברכנו ה´´? הגביר ההוא הוסיף עוד לטעון: מדוע התחילו לעסוק במצוה זו רק האנשים אשר לפי אשר יראה האדם לעינים, אינם עוסקים כל כך בתורה ובמצות, וגם אינם יראים וחרדים כל כך; ואם מצות ישוב-ארץ-ישראל גדולה היא מאד, ראוי היה ביותר שהרבנים הגדולים ויראי ה´ יתחילו לעסוק בזה?´. על זה ענה אבי ז"ל ואמר: ליכא מילתא דלא רמזו חז"ל הקדושים באיזה מקום, וגם נגד הטענה הזאת אנו מוצאים בדברי חז"ל תשובה חזקה ונמרצה. דאיתא במסכת מעילה (דף יז): כאשר גזרו גזרה שלא ישמרו את השבת ושלא ימולו את בניהם ושיבעלו נדות, אמרו מי ילך ויבטל הגזרות? הלך רבי שמעון בר יוחי, שהוא מלומד בניסים, ועמו הלך ר´ אליעזר בר´ יוסי, ואחר-כך יצא לקראתם בן תלמיון (-שד), ואמר: רצונכם אבא עמכם ועל ידי יבא נס?". אני יכול להיכנס בתוכו של השר ולשגע אותו ועל ידי יבוא הנס.
"בכה רבי שמעון ואמר: מה שפחה של בית אבא נזדמן לה מלאך שלש פעמים (-כוונתו על הגר שפחת שרי), ואני לא פעם אחת (-כלומר ואני איני ראוי שיזדמן לי גם פעם אחת), יבוא הנס מכל מקום". שיבוא הנס מכל מקום -גם אם על ידי שד. השד הזה הלך והקדים ונכנס בבת הקיסר, היא השתגעה והחכמים אמרו שיכולים המה לרפא אותה, ובכך הצליחו לבטל את הגזירה.
"הרי מפורש בגמרא שאין משגיחים בנס על-ידי מי הוא בא, וכלל גדול כללו לנו חז"ל: ´יבא הנס מכל מקום´".
דבר טוב, שיבוא על ידי מי שיבוא! אם אפשר לעשות שיבוא על-ידי שליח טוב - מה טוב. אך אם הדבר מן הנמנע, שיהיה על-ידי מי שיהיה.
"כדברים האלה ענה מר אבא להגביר ההוא, כי מרגלא היה בפיו הקדוש שאם היו מסכימים לענין זה כל חכמי ישראל בלב אחד, אולי היתה צומחת מזה ישועה להכלל".

אחר-כך (שם עמ´ 94) הוא מספר שכנראה שהתשובה הזו היתה לענות לכסיל כאיוולתו - "לפי סברת בני האדם המתעקשים בזה הענין, אבל כד נעיין בדברי חז"ל נראה איך שבחו ופארו את בני האדם העוסקים בישוב ארץ-ישראל".

כל דברי חז"ל מלאים בשבחה של ארץ-ישראל. הדברים הם כל-כך מבוררים, עד שאינם זקוקים הוכחות צדדיות שכאלה כדי להוכיח את חשיבות עניינו של יישוב ארץ-ישראל."

בברכה
אייל משה